ואוו.
אחרי חצי שנה שהבלוג הזה היה מחוק, החלטתי לשחזר.
אני חושבת שאני אמשיך לכתוב פה, רק לא לעיתים קרובות כמו פעם.
כ"כ הרבה דברים קרו בחצי השנה האחרונה.
החברה שלא שמה עליי? למדתי להתמודד עם זה.
למדתי שהרוב היה באשמתי, ושאין לי זכות לכעוס עליה.
למדתי שאנחנו עדיין יכולות להשאר חברות, גם אם לא הכי טובות.
למדתי שיש לי חברות אמיתיות, שאף פעם לא ממש שמתי לב לטוב ליבן.
הייתי כ"כ מסונוורת על ידי ההתנהגות שהשתנתה באופן פתאומי, שלא שמתי לב שתמיד היו 3 אנשים שתמכו בי.
3 אנשים שקיבלו אותי בצורה שאני, טובה או רעה.
3 אנשים שעכשיו אני יכולה להחשיב אותם כ'חברות הכי טובות.'

חצי השנה האחרונה שינתה בי הרבה דברים, אבל לא את הרגשתי אליו.
הבנאדם גורם לי להרגיש כ"כ הרבה דברים, והוא אפילו לא מודע לכך.
שנה עברה מאז ששמתי את עיניי עליו, ושום דבר לא השתנה.
הוא עדיין לא שלי. אנחנו עדיין לא קרובים. אני עדיין מתביישת לבוא אליו.
והכי חשוב, אני עדיין רוצה אותו.
עד כמה אני יכולה להמשיך להמשך אליו ולא לקרוא לזה 'אהבה'?
כמה זמן זה יימשך עד שאני אבין שזה כבר יותר מסתם הדלקות ומשיכה מינית?
עד כמה שזה נשמע הזוי, אני לא רוצה להודות בכך שאני אוהבת אותו.
זה גורם לדברים להכנס לפרופורציות אחרות לגמרי, והכל הופך להיות רציני.