כשמשביזים אותי אני משתבז
כשמבזבזים אותי אני מתבזבז
קונסים אותי, אני משלם קנסות
אונסים אותי ואין לי מה לעשות
שיר השנה, מקווה שתחנקו מהקיא של עצמכם כשיום אחד תצטרכו להסתכל ולראות את קרקס הבולשיט המעופף שלכם. כל דבר בזוי ומסריח שאי פעם נאמר או נעשה הוא גבינה לבנה ליד הקוויאר שאתם מייצרים, ובכמויות.
איבדתם אותי, אני לא פה, לא מדבר אתכם, אני במרחק קילומטרים מעבר לים. בעודדלנד.
ואל תחייכו אליי, ואל תתנו לי משפטים ששיננתם בקורס מפקדים ותתפסו אותי בכתפיים ותגידו שהכל טוב, ובחיאת דינאק, אל תושיבו אותי לשיחות מלב אל לב.
שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שאתם אנשים רעים. אתם פשוט רשמיים כמו טופס, כמו השלט על הדלת של משרד המג"ד, אתם כמו מחשב, נכנס קלט יוצא פלט. תמיד אותו פלט לאותו קלט, אחרת אתם כנראה לא מתפקדים כמו שצריך. נדירים מכם מעיזים להרים את הראש מעל חומת השטויות שמפרידה ביניכם ובין העולם האמיתי, ומגיעה לגובה הברכיים ומאחוריה אתם שוכבים עם ידיים על הראש, גיבורים שכמותכם, ואלה היו החברים האמיתיים שלי. אז אל תדברו איתי על זה שאני מרוחק.
זה לקח שאני רוצה שכל מי שעשה או שב-מק-רה עושה עכשיו קורס פיקודי ייקח ללב. אל תתנו לזה לעלות לכם לראש. אתם לא מכונה. אנחנו מחכים למישהו להסתכל לו בעיניים, אני וכל הסוללה שלי. אולי במקום אחר זה אחרת, אבל בכללי, לכולם. אתם לא צה"ל, כן, אפשר גם בלעדיכם (אם הרמטכ"ל במקרה קורא פה אז בסדר, אתה לא), אתם עוד חייל, מפקד או קצין, נבחרתם כי אתם מובחרים, אבל אל תשכחו מאיפה כולנו התחלנו.
סעמק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
o-dead