 "בארץ הלוהטת הזו מילים צריכות להיות צל" |
| 8/2009
פתאטי. התלבשתי כל כך יפה בשבילך. אם היינו סרט, עכשיו הגענו לסצינה הזו בה אני יושבת על מדרגות הכניסה לבית שלי, מחכה לך. אני לבושה בשמלת נשף ארוכה ויוקרתית, כזו שלובשים רק פעם בחיים, באירועים מהסוג הזה. ואני מחכה לך. ומחכה ומחכה. אבל אנחנו לא. אז אני מסתובבת ברחבי הבית בגופיה ותחתונים, מפה לשם בלי מנוח, לא מבינה איך שוב עשיתי את זה. איך שוב נתתי לעצמי ליפול בפח. איך שוב חיכיתי וחיכיתי, קיוויתי וקיוויתי, בעוד אתה לא השקעת אפילו חצי מחשבה. אתה מנסה להתנער מהאשמה, כאילו זה בכלל נשמע הגיוני. "אבל לא עשיתי כלום", "ככה תוותרי עלינו?" מבלי לרצות להבין שהתוצאות של מעשינו מדברות בשם עצמן, ולפעמים אין מה לדבר יותר אחרי שמה שנעשה- נעשה. בלי תירוצים ובלי הזדמנות שנייה, ככה נגמרנו.
| |
|