 "בארץ הלוהטת הזו מילים צריכות להיות צל" |
| 8/2009
דווקא כשהכל היה צריך להיות בסדר. כשנשבר לך הלב, זה בדיוק כמו שכתוב בספרים. זה לא רק נפשי. אתה ממש מרגיש את הגידול הזה שפתאום תופס לו מקום של כבוד בבטן שלך. אתה מרגיש אותו גדל וגדל, מתפשט למעלה דרך החזה ומתיישב גם בו. אתה מרגיש את זה מגיע דרך הושט לגרון, מקשה עליך לבלוע. אתה מרגיש את זה ממשיך לעלות ולא מתייאש, מטפס דרך העורקים, דרך קנה הנשימה. אתה כבר לא נושם אותו הדבר. אתה מרגיש את זה כובש גם את האף והפה, שמתעקם בלי שתשים לב. אתה מרגיש את זה מחבק את העיניים וסוחט אותן עד שלא נשאר עוד כלום, אתה מרגיש את זה עולה לך לרקות, משתק כל עצב של היגיון. ואז זה מגיע, אתה הרי מרגיש את זה. אז מגיע ה'קליק' הקטן הזה שמסמל את הסוף.
ואז כל מה שנותר הוא לשים מהר כפכפים, ולחפש מטאטא.
| |
|