"בארץ הלוהטת הזו מילים צריכות להיות צל" |
| 11/2009
you'll wear those shoes and I'll wear that dress
החיים שלי, או לפחות מהרגע שבו אני מעדיפה לזכור אותם,
תמיד סובבים סביב ציר אחד ידוע ובטוח- אתה.
ואפילו שלא תמיד אתה כאן ולא תמיד אני עונה לטלפון,
אתה תמיד שם ברקע, מזמזם לעצמך בשקט שירים שאני לא באמת אוהבת,
אבל איכשהו מפיך הם נשמעים מתאימים.
אני כל כך אוהבת את הרגעים הקטנים האלה שלנו, שנמשכים
להם לרגע אחד ארוך ומלטף, רגע שנותן לי לצלול לתוכו ולהרגיש
בטוחה לחלוטין בזרועותייך החסונות,
בעודך מלטף את כל כולי מלמעלה למטה.
מצב שבמבט לאחור אני לא מבינה איך הגענו אליו. נכון,
הימרתי על זה, אולי אפילו קיוויתי שנגיע, והשתלשלות האירועים
הייתה צפויה להחריד. הראש שלי שמוצא את מקומו הטבעי על החזה שלך,
הידיים שלך שמלטפות את פנים הירכיים שלי..
הכל כל כך ברור מאליו, כל כך רגוע ונעים, כל כך.. בייתי.
ובתוך כל הרגשת הבייתיות הזו, אני כבר רואה אותך תופס לך נתח
מכובד בחיים שלי, ככה, בעדינות המשכרת הזו שלך.
ולמען האמת,
זה כבר לא מפחיד אותי.
נ.ב.
נמאס לי לכתוב מילים ספרותיות, אז הכל נשמע כמו ג'יבריש לא מספיק
מתואם או אלגנטי. תסלחו לי?.
נ.ב. 2
טיהי, 'אהבה ישנה'. הוא בטח יצחק כשהוא יקרא את זה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ההיא בלי ההוא