 "בארץ הלוהטת הזו מילים צריכות להיות צל" |
| 2/2010
Dogs מתאפקת שלא להעיר אותך, לא לקחת לך את השמיכה יותר מדי. משתדלת שלא לגעת בך יותר ממה שצריך, וכשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה אותך צמוד מדי לאט לאט דפיקות הלב שלי הופכות לחזקות ותכופות יותר. מתאפקת שלא תשים לב שאני כבר ערה, סתם שוכבת ובוהה ברסיסי האור שנשטפים מבעד לסדקים שבתריסים שלי ישירות על הגב החשוף שלך, קצת מעל לקו בו נגמרת השמיכה. אתה יפה, אין ספק. אפילו אמא עשתה פרצוף מרוצה שכזה אחרי שאמרת לה שלום. היא צריכה להתרגל לזה שיש לי חברים יפים כאלה, עם עיניים צלולות וחיוך מנומס. אבל בינינו, אפשר להבין למה עדיין קשה לה. גם עליי אתה קצת גדול. ואני מתאפקת כל הזמן, לא להסתכל לך בעיניים יותר ממה שצריך, לא לצחוק יותר מדי מהבדיחות שלך. לא למשוך את היד שלך אל המותן שלי באינסטינקטיביות כשאנחנו סתם עומדים ברחוב, לא להגיד לך כמה טוב יכול להיות לנו ביחד. ועכשיו, ברגעים אלה ממש, נמאס לי להתאפק. ומסתבר שגם לך..
האנשים הלא נכונים מחכים גם בפינות המוארות ביותר. איפה זה שם את האנשים הנכונים?..
| |
|