-"איך זה שאת אף פעם לא יודעת מה את רוצה?"

-"איך זה שאתם תמיד אוהבים לטעון כך?" 

-

תכירו, החבר-הכי-טוב החדש שלי.

כי לשם אני דוחפת אותם בד"כ, את אלה שרוצים יותר אבל אף פעם לא יהיו שווים את המאמץ והחורבן שיבוא אח"כ. 

-

אני כל כך אוהבת ללטף את הפצעים, לנשוק בעדינות לצלקות המגלידות להן בשלווה.

לראות אותם מחייכים בקצה השפה ותולים בי את המבט המחוק הזה, כשהעיניים לא

יודעות אם להיסגר ולהנות מהרגע לחלוטין, או להישאר פקוחות ולהנות מהמראה.

אני אוהבת את ההרגשה הזו, שאפשר להמשיל לכלב שגידלת וטיפחת, אשר מגונן עליך

בקנאות ואינו נותן לאיש להתקרב אליו, פרט מלך. אני אהבת אנשים אשר לא

נפתחים בפני כל אחד, משום שכאשר הם נפתחים בפנייך זה מיוחד פי כמה וכמה.
אני כל כך אוהבת לעזור וללטף שזה כבר עולה לי ביוקר.

אני כל כך מחוספסת, שאני הופכת אתכם לרכים מתחת לכריות אצבעותיי.

-

אני צריכה לצאת מהעולם שהקמתי לעצמי ולחזור לעולם האמיתי,

זה כבר לא מצחיק ולא כייף ולא כלום. סתם פתאטי.