|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מחדש
השם שלך שוב מרצד לי המסך, כל אות כאילו נבחרה בקפידה ומתאימה בצורה מושלמת
לחברותיה. אני ממלמלת לעצמי שאני לא אענה הפעם, אבל עונה. על מי אני עובדת.
אתה תמיד מתקשר אליי בשמירות, "סתם חשבתי עלייך", מפזר גרגירי חול מאדמת המדבר
שלרגלייך בין המילים שאתה משחרר באלגנטיות לאוויר. עוד לא החלטתי אם אני אוהבת
או לא סובלת את הקול האדיש הזה שלך, את הצחוק המשוחרר בין השורות.
"ראיתי שטיילת.. תמונות יפות יש לך שם, ילדה יפה" לוחש לי כאילו בטעות.
והכל אצלך כל כך קליל, כאילו שכחת את הטעם של הצוואר שלי מתחת לשפתיים שלך,
כאילו מעולם לא ישבתי מכורבלת במעיל שלך בערב קריר מול הים והרגשתי אותך נושך
אותי באוזן ולוחש שאתה מטורף עליי. היה היה, ועכשיו כלום.
רק רמזים קטנים ודקיקים שמנווטים את דרכם מבין שפתייך אל אוזניי,
רסיסים מיניאטוריים של כל מה שיכולנו להיות ואנחנו לעולם לא נהיה. וסתם. פשוט סתם.
סתם אני עדיין חושבת עלייך.
עריכה:
לפעמים כשאין, זה נחמד סתם לדבר על זה.
| |
sitting on chimneys
ואיך שהתאפקתי אתמול, שההוא שם למעלה יעזור לי. תקעתי את הציפורניים
הכי עמוק שיכולתי בבשר כדי לא להתפתות. קשה לי להחליט בדיוק למה.
כל הערב המבט שלי תקוע בפלאפון ואני מסתמסת בזהירות עם הבחור שיושב בקצה
השני של הפאב שלזכותו יאמר שהוא מגשש באפלה כבר כמה חודשים טובים,
ופתאום אני מרגישה נשימות חמות על האוזן. אני מתרוממת בחושים קצת
קהים מהרגיל והמבט המבולבל שלי פוגש את המבט המחוייך שלך,
ולוקח לי רק חצי שניה לחייך אלייך ולחבק אותך חזק.
ואתה כל כך מתוק אליי, בדיוק כמו שכתוב בספרים שידידים צריכים להיות.
שואל ומתעניין, מתיישב קרוב ומחבק הרבה כשנפרדים, אפילו שהחברה בטלפון.
אבל כבר נמאס לי מכל הידידים האלה שמקיפים אותי מכל מקום,
כל כך הרבה מהם קרובים מדי ואלה שטובים באמת,
אף פעם לא קרובים מספיק.
-
בזמן האחרון, בייחוד בחודש האחרון בקק"צ, הזמן שבו אני בבסיס מרגיש
לי כאילו עצרתי את הנשימה שלי לשבוע-שבועיים-שלושה (תלוי במזל, כמובן),
ורק כשאני חוזרת הביתה אני לוקחת את הנשימה העמוקה הבאה.
כאילו הכל חולף לידי בצבא, לעיתים בעל כורחי ולעיתים דווקא כי אני מעדיפה
את זה ככה. נקודת המבט שלי תמיד משתנה שם, הכל מרגיש כל כך
רציני וחשוב, ואני רק מחכה להגיע הביתה ולהתפרק קצת, להיזכר שאני
רק בת (כמעט) 20, אחרי הכל. אולי טעיתי כשהחלטתי לחתום על עוד שנה,
ואולי אני סתם בכיינית כי כל מה שמתחשק לי הוא לשבת בבית ולהרגיש
קצת חופש. מה שבטוח, אתם לא הולכים לשמוע ממני הרבה בזמן הקרוב..
שזו עוד סיבה לא לחתום. לעזאזל, תזכירו לי למה עשיתי את זה?.
| |
Dogs
מתאפקת שלא להעיר אותך, לא לקחת לך את השמיכה יותר מדי. משתדלת שלא
לגעת בך יותר ממה שצריך, וכשאני מתעוררת בבוקר ומרגישה אותך צמוד מדי
לאט לאט דפיקות הלב שלי הופכות לחזקות ותכופות יותר.
מתאפקת שלא תשים לב שאני כבר ערה, סתם שוכבת ובוהה ברסיסי האור
שנשטפים מבעד לסדקים שבתריסים שלי ישירות על הגב החשוף שלך,
קצת מעל לקו בו נגמרת השמיכה.
אתה יפה, אין ספק. אפילו אמא עשתה פרצוף מרוצה שכזה אחרי שאמרת לה
שלום. היא צריכה להתרגל לזה שיש לי חברים יפים כאלה, עם עיניים צלולות
וחיוך מנומס. אבל בינינו, אפשר להבין למה עדיין קשה לה. גם עליי אתה קצת גדול.
ואני מתאפקת כל הזמן, לא להסתכל לך בעיניים יותר ממה שצריך, לא לצחוק
יותר מדי מהבדיחות שלך. לא למשוך את היד שלך אל המותן שלי באינסטינקטיביות
כשאנחנו סתם עומדים ברחוב, לא להגיד לך כמה טוב יכול להיות לנו ביחד.
ועכשיו, ברגעים אלה ממש, נמאס לי להתאפק. ומסתבר שגם לך..
האנשים הלא נכונים מחכים גם בפינות המוארות ביותר.
איפה זה שם את האנשים הנכונים?..
| |
ידידים שהם מעבר, חברים שהם סתם.
איזה נמשים יפים יש לך. נשיקה.
איפה התחבאת לי כל השנים האלה? נשיקה.
איזה כייף איתך, מצחיקה אחת. נשיקה.
אני מקסים? את מדהימה. נשיקה.
ואיזה יופי יש לך, אירופאית שלי. נשיקה.
יפה שלי, לילה טוב. נשיקה.
נתראה. נשיקה.
בחיים אחרים.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ההיא בלי ההוא