|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
rockabye
לפעמים מתחשק לי שיהיה אכפת לך פחות, אבל רק קצת יותר.
פחות מכל הדברים הטיפשיים שאנחנו נוטים לריב עליהם,
קצת יותר מלשמור עלינו שלמים.
נ.ב.
מהיום המשכורת מכפילה את עצמה פי 10. די מרשים, לא? (:
| |
patience
יכולת להיות הכל עבורי, באמת שהיה לך את הפוטנציאל, ואפילו שיחקת איתו קצת, מול הפנים שלי.
ודווקא רציתי, זה נשמע לי נחמד, רענן כזה, לשבת איתך בשדות הפתוחים ולהתכרבל לך בין
הידיים או להסתכל לך עמוק בעיניים הכחולות האלה ולצחקק בזמן שאנחנו מתנשקים.
התאמת לי לכל הפנטזיות המסובכות שלי, אני מודה. ואלוהים יודע כמה זה קשה לי למצוא מישהו
שמתאים לכולן. ורציתי אותך בין המחשבות של איך השם שלי ייראה ליד שלך וכמה נוח זה
כשאתה מחזיק לי את היד ברחוב, אני עדיין רוצה. אבל אני ילדה גדולה, ויודעת שדברים כאלה
לא באמת מחזיקים, כשאומרים "דברי איתי בייבי" ולא מדברים.
אז טעיתי גם השבוע, ובניתי עלייך כדי שתסגור לי את השבת המזופתת למדיי הזו שלפני
השבועיים העמוסים הקרבים אליי, וקצת איכזבת. אבל מה אני מתבכיינת? כאילו שאני לא רגילה
לבחורים כאלה, שהם רק מילים יפות.
| |
"כפויית טובה" הוא אומר לי
אחרי שדאגתי, החזקתי לו את היד, ניגבתי לו את הדמעות, בכיתי איתו, בכיתי עליו,
כעסתי עליו, לימדתי אותו, שמרתי עליו, דאגתי אפילו קצת יותר מדי, ביקשתי שלא,
הרשיתי שכן, ציפיתי, החזקתי אותו על הרגליים, הרמתי אותו מכל נפילה, ליטפתי
לו את האגו, הרדמתי אותו בין זרועותיי, גירשתי לו את החלומות הרעים, נצמדתי
בלילות הקרים, חגגתי לו ימי הולדת שהוא באמת לא סבל בהם, הקשבתי לכל הצרות,
ניסיתי לפתור את כל הבעיות, האמנתי לכל הסיפורים, קניתי את כל השקרים, העלמתי
עין מכל הנפילות, גרמתי לו לרצות להיות טוב יותר, לחשוב גבוה יותר..
ואחרי כל זה, איזו בחורונת באה, נותנת לו אור ירוק להשתכר כמה שבא לו והופ,
היא "החברה המושלמת" והם הולכים להתחתן. ולא שזה משנה, שיהיה במזל טוב,
אבל פתאום הוא גידל הרבה ביצים שם, בחודשים האחרונים, והוא אפילו מעז להגיד לי
שהוא בכלל מתבייש שאי פעם היינו ביחד ושאני כפויית טובה.
חע.
מקווה שאתה בכלל מאמין לעצמך בייבי, כי אותי לידך אין לך כבר מזמן.
| |
כל מה שאני אזכור מהלילה האחרון איתך
מילקשייק יקר מדי בנמל החשוך של ת"א, אני מנסה לגרום לנו להיראות
קצת יותר כמו זוג וקצת פחות כאילו אתה חייב להיות כאן כי אני מכריחה.
יד מגששת, דחויה. המלח הזה באוויר, גם מהים אבל בעיקר מהעיניים.
"אני צריך לחזור.. זו נסיעה ארוכה הביתה", אתה אומר לי במבט ריקני,
נהג המונית שממלמל "זה בסדר, יש לי עוד כמה דק', אתם לא חייבים
להיפרד עכשיו"..
ובעיקר אני, ממלמלת לו חזרה,
"לא חשוב, נתמודד."
עריכה: 02:55
איזו חוצפה יש לך להתקשר אליי שיכור לחלוטין בשעות הקטנות של הלילה
רק בכדי להגיד לי שאתה מתגעגע אליה ואני לעולם לא אגיע לקרסוליים שלה,
ואז לסיים את השיחה ב"אני אוהב אותך".
ואיזו טיפשה אני שאני לא מצליחה להירדם אחריי דבר כזה, איך אני לא מצליחה
לבלוע את העלבון הצורב הזה ולהפסיק את הדמעות האלה שבכלל לא מתאימות
לאווירה המיליטנטית שאני אמורה להיות שרויה בה.
עריכה: 11:23
אני יודעת איפה טעיתי. אני מפסיקה לשחק עם ילדים קטנים.
מהיום, רק גברים בשבילי.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ההיא בלי ההוא