|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
היפותרמיה
וכמה שבגדת בי כל הזמן הזה, בגדתי בך פי שניים.
על כל אחת שהסתכלת עליה ופלירטטת, אני התקרבתי אל עוד אחד.
וככה נראינו, לא מהצד, אלא מבפנים. כשעמדתי על קצה התהום
העמוקה שנפערה בינינו בתקופה ההיא והסתכלתי למטה,
ככה נראנו. שניים שרוצים ביחד, אבל עושים הכל בשביל להיות לבד.
עד שבסוף גם הפסקנו לרצות.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אין לי מושג מה היה הרכב הדבק הזה
שהדביק אותי אלייך כל הזמן הזה. אולי לזה אנשים קוראים
'אהבה טהורה', כשלא חושבים פעמיים ונותנים להכל פשוט לזרום.
כאילו שאני לא יודעת שאתה משקר לי עכשיו,
כאילו שאתה לא יודע שמחר אני אפר את כל ההבטחות שנאמרות
בינינו ברגעים אלה ממש. ככה בדיוק נראנו.
כל כך חיכיתי לרגע הזה שבו אני אוכל להסתכל אחורה ולהגיד
"כן, היה לי קשר אובססיבי שהרס לי הכל. וכן, הוא מאחוריי". פיו.
עדיין לא החלטתי אם זה יותר משעשע אותי או יותר מעציב,
אולי כי זה קצת משניהם. זכרונות קטנים ומקושטים של תקופה ארוכה ומכוערת.
| |
אה אה אה
-"אוף, את עצובה."
-"מה, מרגישים?"
-"קצת.."
-"שטויות."
וכמו שנישקת אותי ל'ברוכה הבאה לחיי',
24 שעות אח"כ נישקת אותי ל'חיים נעימים'.
רק שאת זה, אז, לא ידעתי. עכשיו אני יודעת.
ועכשיו אני מנשקת אותך. ביי ביי.
| |
"כפויית טובה" הוא אומר לי
אחרי שדאגתי, החזקתי לו את היד, ניגבתי לו את הדמעות, בכיתי איתו, בכיתי עליו,
כעסתי עליו, לימדתי אותו, שמרתי עליו, דאגתי אפילו קצת יותר מדי, ביקשתי שלא,
הרשיתי שכן, ציפיתי, החזקתי אותו על הרגליים, הרמתי אותו מכל נפילה, ליטפתי
לו את האגו, הרדמתי אותו בין זרועותיי, גירשתי לו את החלומות הרעים, נצמדתי
בלילות הקרים, חגגתי לו ימי הולדת שהוא באמת לא סבל בהם, הקשבתי לכל הצרות,
ניסיתי לפתור את כל הבעיות, האמנתי לכל הסיפורים, קניתי את כל השקרים, העלמתי
עין מכל הנפילות, גרמתי לו לרצות להיות טוב יותר, לחשוב גבוה יותר..
ואחרי כל זה, איזו בחורונת באה, נותנת לו אור ירוק להשתכר כמה שבא לו והופ,
היא "החברה המושלמת" והם הולכים להתחתן. ולא שזה משנה, שיהיה במזל טוב,
אבל פתאום הוא גידל הרבה ביצים שם, בחודשים האחרונים, והוא אפילו מעז להגיד לי
שהוא בכלל מתבייש שאי פעם היינו ביחד ושאני כפויית טובה.
חע.
מקווה שאתה בכלל מאמין לעצמך בייבי, כי אותי לידך אין לך כבר מזמן.
| |
set them up just to knock them down
זו בטח היד החמימה שלו שאוחזת בהיסוס ביד שלי ומושכת אותי לרקוד,
העדינות הזו שבה נוהגים בהתחלה עם מישהו חדש, כשאתה לא יודע
איך לעכל אותו ואיפה בדיוק נמתחים הגבולות.
"צודקת, הוא חמוד". אני לוחשת באוזן שלה והיא מחזירה לי חיוך
מתגרה "אז קדימה, הוא גם ככה מסתכל עלייך כבר חצי שעה.."
ואני מחזיקה את עצמי, לא לגעת, לא להעיף מבט, רק שלא יחשוב
שזה בסדר. חדש לי מדי, עניין הפאבים הזה.
בסוף הערב הוא עומד בכניסה ומחייך, "כבר הולכות?", ואני כבר
מרשה לעצמי להרגיש כאילו חלק ממנו שייך לי בלעדית והמילים
שלו נוחתות רק על האוזניים שלי.
חיבוק מהיר מול הכניסה, "אני אוהב את הסגנון שלך."
ואני מרשה לעצמי להנות מהמילים הקטנות האלה, מהמגע העדין,
ובעיקר מהמחשבה שאני לא צריכה לראות אותו יותר לעולם.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ההיא בלי ההוא