הרבה זמן עבר מאז שכתבתי פה..והמציאות שלי לא משתנה בשיט..אני עדיין תקועה באותו מקום מלא רחמים עצמיים וחוסר תפקוד בעולם....אין עבודה אין חיים אין כלום......
לא מצליחה לתפקד בשיט רק מתחפרת יותר ויותר...מרגישה שאני מאבדת את זה לפעמים הרבה יותר מפעם...אני ממש ממש נשרטת פה......
מה עושים? למה אני לא אוהבת את עצמי מספיק בשביל לקום ולהתחיל לעשות משו ?? למה כל כך לא אכפת לי להזניח אותי?..
כמה שאני מנסה זה פשוט לא זה...פשוט לא אכפת לי .
בא לי לטוס מהארץ המרובעת והמעצבנת הזאת למרות שאני אוהבת אותה....
כולם פה אגו-מאנייקים.
אהבה זה הדבר הכי אינטרסנטי שיש.
חבל שאי אפשר לגרום למישהו לאהוב אותך.....
אוףףףףףףף
אני כל כך רוצה להיות חופשייה..אני אפילו לא יודעת ממה..בעצם אני יודעת..מעצמי...כמה שזה נשמע עצוב ולא מובן ,אני היחידה שהורסת לעצמי,אני במחלקת ההרס העצמי לצערי...
אני מחרטטת רק את עצמי........הכל חארטה אני עובדת על עצמי כל יום מחדש...העיקר לא לקום ולאהוב ולעשות...מוותרת כל הזמן אין לי כח כבר להתאמץ.........אפילו לנסות .........
אז מה עושים? אני כל כך רוצה למות אבל זה הרי ברור שאני לא יתאבד...יש לי יותר תקווה מחוסר תקווה..ואני אוהבת לחיות...מה אני יעשה תגידו לי ראבק? מה הפיתרון? זמן? זמן זה לא הפיתרון הזמן רק בורח לי...... אני כבר מרגישה זקנה כל כך אני בקושי יוצאת לעולם ואני רק בת 20 ראבק...
אני מתוסכלת וחיה בעבר ולא מצליחה להשתחרר ממנו בכלל ...כל הזמן עסוקה בחפירות על כל הדברים שמביאים אותי להפך מפתרון...אלא לרע רע רע רע רע....
בא לי לטייל בא לי ללמוד בא לי ליצור בא לי לעשות כל כך הרבה...אבל......פאקינג אני שמה זין על עצמי........אההההההההההההההההההה אין לי כבר כח.
כלום לא עצוב הכל כרגיל ..כלום לא קורה פה כלום לא קורה פה.........
בבלוג זה
בכל הבלוגים
