השעה 1:30
ועוד רגע נגמר מרץ.
הבלוג הזה קיים משנת 2007 לדעתי
שזה הרבה זמן להכיר אותי.
יש אדם שרע לו.
אני לא ישן בלילות כבר כמה חודשים מאז שקרה לי הכתם הכי מכוער ולא רצוי שלא יורד בכביסה.
לפני שעה, באמצע ההיסחפות, כתבתי לחבר טוב.
אמרתי לו , שידע שהמחשבות שלי הזויות. ושמעט חציתי גבולות.
אלו שהקפדתי מעולם לא להגיע אליהם, בגג בגדר הפנטזייה.
הסרתי מעט מהפחד וניסיתי לחזור לישון. אבל אז הבנתי
שאני מלא בזה. האמת שהשתדלתי לשמור עליה לאורך חיי, אני לא יודע איפה היא. הכנות, הוותרנות, קבלת הטעויות. מותר להתעצבן אם כואב, אבל אל תוציא את זה עליהם.
ניסיתי להירדם והבנתי שהכל שחור.
המצפון שלי נצבע שחור.
חיים שלמים , עם או בלי כוחות ודכאונות, נפלו ברגע אחד מתוך כל האמת ששידרו לעצמם.
הכבוד העצמי דעך ונפל והגיע לשפל.
לא היה אכפת לי כבר ללכלך את עצמי. שכל החברות שלה ישנאו אותי. שידעו שאני הקנאי ההזוי שלא מרפה.
והדבר המשמעותי שחודשים אני עדיין לא מקבל
ובשונה משאר חיי
זה שהיא בכלל .. לא אשמה?
והאשם היחיד הוא אני?
תרפו ממני את המושכות
אני עייף
המלחמה הזאת נמאסה עלי
וכבר הוצאתי את הרפש לכל כיוון
המצפון מלא שחור.
זה כבר מזמן לא אני.
אני שונא את המצב הזה.
הדבר היחיד שאני לא מוכן לקבל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
