כשאת חמודה, טובה, יפה, מעניינת
אני אמצא איזו נקודה מסויימת בּפַּנים, ברגליים, בדיבור. בתחומי העניין שלך. בשתייה שהזמנת, באוכל שבחרת, בצורה שבה פנית למלצר.
את המון דברים בייבה
אני אשחק על החבל הדק
אבל את לא האחת.
כשאת מדהימה, מצחיקה, מעלה לי את הדופק, לא מושלמת על סף השלמות,
אני לא אשים לב לגוף, לקול, יהיה לי גם קשה להקשיב מה את באמת אומרת. את כל מה שרציתי. בבקשה תהיי איתי. בבקשה. רק תהיי איתי.
אני הרי יודע,
את אולי תתני לי לנשק אותך,
אולי תתענייני טיפה אח"כ
את תברחי.
ואם לא תברחי?
מה זאת אומרת, הרי אין סיכוי כזה.
אני אגרום לך לברוח.
בעולם הזה לא יכול להיות טוב, אז אל תנסי להוכיח לי עכשיו שיש.
כלום לא אמור להסתדר. את צריכה להתקדם ולחפש בחור אחר.
כל טוב בסוף נגמר. אז למה להתחיל?
בשביל המילים שייכתבו אחרי?