מלידה,
כולנו נולדים עם אהבה
זאת אהבה שאנחנו רוצים לחלוק ולקבל
כי כשאנחנו חולקים, אנחנו גם מקבלים
מאחרים ומעצמנו
ואז העולם
מסתובב
ועובד
אצל חלקנו
האהבה הזאת יכולה להיאגר
עמוק
דחוסה
על סף פיצוץ
אבל.. אנחנו לא תמיד יכולים לחלוק אותה
חלקנו מצליחים לחלוק עם עצמנו
לתת לעצמנו, להוסיף ולחבק, להשקיע
לקום מוקדם, להתאמן, לאכול נכון,
לעבוד במה שטוב לנו, לעשות מה שטוב לנו, לפתח את עצמנו.
ורובנו, מחפשים לחלוק עם אחרים. בנוסף. או במקום.
שזה מקסים
ובעייתי
כי אי אפשר להיות תלוי באחר
אבל
היא נאגרת
ולא שואלת
היא נדחסת
ולא יוצאת
היא מחכה, מחכה
דופקת,
צופרת
חותכת
היא שוברת
מרסקת
היא פוצעת.
כואב לי להרגיש שאנשים לא אוהבים אותי באמת.
ולא מתייחסים.
כואב לי שאני מוצף
רוצה להשתכר
רוצה לחגוג
רוצה לרקוד
רוצה ליהנות
ואני תלוי.
במקום הזה
האהבה הופכת שנאה
הוקרת התודה הופכת קללות
ונשבר לי הזין
מלנסות.
עוד מעט תהיה עוד יומולדת
ואני עצוב בימי הולדת
בטח כשמביאים לי אותם בחורף, עם סגר, כשאני עובר דירה באותו שבוע, חסר רהיטים, אין סלון, ואני אחרי פרידה כשהיא בין החברים המשותפים הקרובים שלי.
כי, כן.. בא לי להשתכר
ובא לי לשמוע מוסיקה
בא לי קצת לחגוג
אבל באמת באלי
בא לי
להרגיש אהוב
ולמחוק
את מי שהוא סתם פה לידי
נותן לי להקשיב לו ולהיות איתו
והולך
עבדתי בתקופה האחרונה על אהבה עצמית
עליות וירידות
אבל אני ממשיך
מגיע לי לחייך את החיוך שלי בעולם
פשוט
למה לא בא לכם
ש
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
