כל מי שגבר שימחא כף

לפני 3 חודשים כתבתי כאן פוסט על קבלת הגוף ויציאה מהדיכאון.

בחירה באושר.

יומיים אחרי קרה עבורי הנורא מכל.

וזה אבסורד כי

ממש מאז,

נכנסתי לדיכאון הכי גדול שהיה לי בחיים.

כזה מהסוג

שאתה.. באמת מתכנן

ומתחיל לחשוב

על מה שכל פעם נמנעת מלחשוב, עצרת בזמן.

אבל כאילו

אתה לא צופה שפתאום רופאים ממש יטעו לגביך

וימשיכו להטעות ולהשאיר אותך לבד...

ואתה לא צופה שתשכב במיטה בידיעה שעברת

נזק בלתי הפיך

בגללם.

ואני מפעם לפעם

נזכר כמה אהבתי את החיים הקשים האלה

והמילה שאני אומר מאז שזה קרה

כמעט כל יום

חבל.

איזה פיספוס.

ומה באמת יהיה?

נראה כמה זמן אצליח.

אני שונא אותך למעלה.