אז אחרי שנים רבות, טוב חודשיים, כמעט אותו דבר, נזכרתי שיש לי בלוג שעבר הזנחה הזמן האחרון, החלטתי לכתוב פוסט. יאי לי (:

וכי זה סוף שנה וחופש ועוד כל מיני שיטים בדרך, אני יתחיל אותו ממשו שכתבנו (אני ויאנה) לפני שנתיים בערך. אני חושבת.

מכירים ת'משחק סיפור בהמשכים? שכל אחד כותב משפט, ואז מקפלים את הדף ומישו אחר כותב ובלה בלה, ואז קוראים הכל וזה מאוד מצחיק? קיצר, משחק שמעביר ממש  טוב שיעורי היסטוריה בבצפר.

כמה נקודות לפני שתקראו את זה:   ....

דיי, אני כל כך שנונה P=

אז כמה נקודות (אחרות) לפני שתקראו את זה:

• זה כתוב בצורה כזאת שתראו איזה משפט השארתי לאינה לכתוב. <- זה משפט מסובך. אני בספק שמישו יבין אותו.טוב חבל.
• הכתב הרגיל זה אני, ומפה מגיעים למסקנה -> הכתב האדום זה יאנה. וואו! קסם.
• הסימן הזה: ^ הוא בעצם צינזור לשם של מישו מאוד מאוד מטומטם. החלטתי לצנזר כי יש מצב שאני עוד אצטרך ממנו משו בבצפר, הוא לומד איתי אחרי הכל. לכו תדעו איזה שיעורי בית אני אצטרך להע שנה הבאה. P=

ה-סיפור:

יום אחד שמוליק יצא לטייל כאשר פתאום הוא

קפץ לתוך חרא של פילים. הוא נאבק לנשום ולא הצליח. כעבור 10 דקות שלמות בתוך הקקי

הוא לא הבין מה קרה והחליט לקפץ לא הלאה

לפארק הקופים המרקדים (אני חושבת, לא הבנתי מה כתוב). הוא ראה שם קוף עם זין יותר גדול משלו

והתאכזב מאוד. לבסוף שמוליק החליט שעדיף לו לשבת בבית ולחתוך ורידים

מפני שהפיליפינים יתקפו היו בלילה. הוא היה צריך להתכונן להתקפה.

אז לבש את תחתוני המזל שלו על הראש ותקע תות באמצע

ויצא. בחוץ היה חם. הוא לקח דלי כדי שהזיע לא תציף את העיר. הוא ראה את ^. ושערה המפלצתי הגיע למימדים עצומים. הוא הסתבך בתוך גוש השיער והוא-

הרגיש שהוא הולך למות. הוא תפס והתחיל לרוץ הרחק הרחק מכאן. בדרך פגש בסבתו שאמרה לו:

"תיזהר יש ביג פוט שתי רחובות מכאן"

-"לא נורא אני מת על כפות רגלים שעירות!" הוא אמר. נפרדנו והוא הלך לכיוון הביג פוט

כשהגיע סופסוף הוא פלט  צעקה שהיתה כל כך בחורתית שהשומר בגן החיות התחיל איתו: "מה קרה נשמה? למה להבהיל את הדובים?"

ואז עניתי לו: "אני בהריון".

חה חה חה! אני אשמור תסיפור הזה לנצח.

אז ככה, לאחר שנה ארוכה ומלאה שטויות סיימתי את כיתה י' עם אשכרה ציונים שראוים לשבח. (ז"א, לאומת הציונים של השנים הקודמות). טוב באמת שנזכרתי להתחיל ללמוד. אבל הי! עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. (:

כמה מילים על השנה? עם אתם מתעקשים.

היה נחמד, והדבר הכי טוב הוא שאני לא אראה יותר את המחנכת הזקנה והמקומטת שלי והזונה מסריחה שאני מקווה שפעם הבאה שאני אראה אותה זה יהיה כשהיא תיהיה תלויה מתקרה של הכיתה שלי!

וכמובן שאני לא אשכח לצלם ולהעלות ליוטיוב. או להשאיר את זה למזכרת. ואז מתישו בגיל חמישים אני אזכר ברגעים השמחים שלי מצעירותי.

אה רגע, איזה שיט! היא תלמד אותי תנ"ך שנה הבאה.

אלוהים שונא אותי.

טוב, נסתכל על הצד החיובי, נפתרתי משירלי ^_^

אז כמה מילים על התעודה: לא קיבלתי אותה!

ויודעים למה? כי המחנכת שלי זונה מחורבנת מלקקת פחים בבני ברק עם זיכרון כמו של דג זהב שיש לו אלצהיימר!

ככה זה קרה:

יום שישי מקבלים תעודות. רוב השבוע לא לומדים בגלל בגרות בהיסטוריה.

יום חמישי (שבוע לפני) המחנכת היקרה שלי (לא!) מתקשרת לאמא שלי:

-"את יודעת שחנה לא באה לבצפר בימים" פותחת תיומן המחורבן שלה שהיא כותבת בו כל דבר כולל מתי היא הלכה לשירותים ומה היא עשתה שם. "שני והיום?"

-"אההה כן. אני יודעת."

-"למה?"

-"לא יכולה להסביר למה..." אמא שלי אמרה את זה רק כי היא לא יכולה להמציא תירוץ בעיברית ><"

~ניתוק~

Fuck u!

בכל מקרה, ביום רביעי המחנכת ה~משו מקורי ומרושע~ באה אלי

-"למה לא באת ביום שני וחמישי?"

- מה את בסדר?! "אאא... את דיברת עם אמא שלי, לא? היא אמרה לך כבר"

-"לא, אמא שלך אמרה לי שהיא לא ידעה שאת לא באת לביה"ס בכלל"

-"לא היא לא.... היא אמרה לך שהיא לא יכולה להגיד למה לא באתי"

-"בכל מקרה, את לא תקבלי את התעודה ביום שישי ואת תצטרכי לקבל אותה עם ההורים מיהודה" (הסגן מנהל שלנו)

-"מה? מה?! למה?!" כוס אמא שלך! תמותי כלבה צולעת!

-"כי את הברזת מהבית ספר"

-"אני לא! את דיברת אם אמא שלי והיא אמרה לך!"

-"זה כבר הוחלט. את תקבלי את התעודה עם יהודה ואחד ההורים ביום ראשון"

%$^$#&$#%^&

וזה בעצם הסיפור העצוב שלי.

והיא עדין החריכה אותי לבוא ביום שישי לבצפר המחורבן וסתם לשבת שם ולא לעשות כלום!

אההההההההההההההההההההה $%&^%*^&*)^#&@$%*%^#&^#%&$%&#%

~חנה להירגע... לקחת נשימות ארוכות ואיטיות... יופי חנה.. יופי... ~

טוב, אני אתנחם בעובדה שהשיתכרתי טוב באותו היום ^_^ (אפילו שבדרך חזרה הביתה הייתי עדין שיכורה ולכן האוטובוס המזדין עשה לי בחילה. ולכן הקאתי לתוך השקית עם כל הספרים מהלוקר [כמובן שהוצאתי אותם קודם] ואיכשהוא גם על השיער שלי. אז הייתי צריכה לשבת עם שיער מסריח והשקית המחורבנת כמה דקות ואז עוד לצאת איתה מהאוטובוס. ודווקא באותו היום אנשים נזכרו שהם גרים במודיעין והחליטו לנסוע באוטובוס הזה ולרדת בתחנה האחרונה! כוסאמא שלהם!)

ואחד הדברים הטובים מהזמן האחרון בבצפר ~~~ ציטוטים D:

יאנה- "אם היה לי זנב הייתי יכולה לזיין את עצמי"

מורה לפיסיקה -"זה כמו קרוסלה.... אא... סחלחלה."

XD

מורה להיסטוריה -"בני, אני מבקשת ממך לשתוק או לעשות קולות של שטיח."

XDD

סשה- "עכשיו אתה גדול ממני בשנתיים. בעוד שנה תיהיה גדול ממני בשנה."

וואו, בדוק היא עוברת לחמש יח' מתמ'... XDD

מישי- "אתמול בסוף לא קניתי את השרשרת שרציתי"

    אירית- "מה? יש לך שרשרת מיוחדת לציצי?!"

XD

דשה- "למה את לא מביאה סנדוויצים לבצפר?"

    אני -"למה שאני אהיה מבואסת? אני לא לבד"

על זה שהשמיעה שלי מהתחת כבר דיסקסנו... P=

רגע... עמדו בכלל כשאמרתי את זה ס.ס

אני:"אני לא יכולה לקנח את האף כי אני במחזור"

XDDDD זה היה מדובר על יום אחרי שעשיתי ספטום ובגלל שיש לי כזה מזל טוב הצטננתי תחת ולא יכלתי לקנח תאף המזדיין כי זה כאב. ._.

סגן מנהל- "מה כשיהיה לך בעל את תשכחי את הכתובת של הבעל?"

    דשה- "אין לי בעל ולא יהיה לי בעל"

    סגן מנהל- "למה? יש לך נטיות?"

XD

יאנה- "סתכלי על הצמיד שלו"

    אני- "מה? מחסנית?"

    יאנה- "צמיד!

    אני:"סולנית?"

    יאנה- "צמיד!"

(:

מורה להיסטוריה- "מקס יש לך משימה עד סוף שנה הבאה"

    מקס- "כולי אוזן"

    מורה- "תתבגר!"

><

אני:"ואז אטום גדול יפול עלינו... ז"א, אסטרונאות"

    יאנה:"מטאור?"

    אני:"אהה! כן!"

D:

כשישבנו וחיכינו כדי שאני יעשה ת.ז אז סיפרתי ליאנה למה אני לא יקבל אותה... ^^"

שזה מזכיר לי את סיפור הת.ז שלי ולמה אלוהים לא רצה שאני יעשה אחת כזאת (וכנראה בצדק כי בחודשיים האחרונים ביזבזתי על עגילים 830 שקל. אני כישרון בלבזבז כסף.... ^^ וצריך עוד לקנות עגיל חדש לספטום ולעשות עגיל בלשון ושלא נדבר על הקעקועים שאני רוצה לעשות, וכל הרשימה הארוכה שלי שרק גודלת כי זה ממכר משו. P=

לסיכום -אני צריכה למצוא עבודה.

הכל התחיל ביום בהיר ונחמד כשמלאו לי 16 שנה. (פתאום זה לא נמשע גדול כל כך...=\) ישר יום אחרי קפצתי משימחה ודילגתי לי לעיריה (כי רשום באתר שלהם שאפשר לעשות שם בלי שום בעיה וכל מה שצריך זה רק תז של אחד ההורים ותמונות). באתי, לקחתי פתק לתור ואחרי חצי שעה בערך נזכרתי שלא הבאתי תז של ההורים וחזרתי הביתה. בחום.

עוד באותו הערב לקחתי מהם תז ולמחרת אחרי בצפר קיפצתי לי בחזרה לעיריה. חיכיתי תשעה המחורבנת בתור, הפעם עם כל מה שצריך. ונכנסתי לפקידה:

-"שלום אני רוצה לעשות ת.ז. וכן, יש לי תמונות פספורט ותז של אבא"

-"איפה את לומדת?"

-"בשבח, זה בתל אביב"

-"יש לכם חלוקת תעודות זהות משותפת?"

-"לא....."

-"אז את צריכה אישור מהבצפר שאנחנו יכולים לעשות לך כאן תז. או שתלכי לרמלה"

קיצר אני כבר לא זוכרת מה אמרתי לה, אבל כל כך התעצבנתי עליה והתווכחתי איתה מלא זמן ואז פשוט קמתי והלכתי. דפוקה.

יום למחרת נסעתי לרמלה. ואחרי חיפוס ארוך של המשרד הפנים המזדיין. באתי וגיליתי שהוא בדיוק נסגר לפני כמה זמן. והקטע, שיום לפני זה בדקתי מתי הוא עובד והיה כתוב שהוא עובד בשעות האלו!

בפעם השלישית שהלכתי לעשות תז היה כבר אחרי המגן במת' והחלטתי לעשות אותה בתל אביב כי זה קרוב לבצפר ומאשה עשתה שם, אז למה שלא יעשו לי?

קיצר, כמו שמאשה אמרה לי "כן, חנה, זה עובד כל יום עד 12, אל תדעגי" באתי לשם וכמובן שגיליתי שזה עובד רק משתיים. אז חזרתי לבצפר וישבתי בארומה וחכיתי ליאנה שתסייים את המגן והלכנו לעשות ביחד.

אנחנו מחכות בתור, ויאנה לפני. יאנה באה לפקידה המחורבנת ועושה תז בתוך שניה וחצי. וישר אחרי זה אני באה אליה ומבקשת לעשות תז

-"לא, את לא יוכלה, את צריכה ללכת לעשות ברמלה כי את גרה במודיעין"

-WTF "את כרגע עשית לה תז ואנחנו שכנות וגרות באותה העיר"

-"לא, את צריכה לעשות ברמלה"

אחרי שהתעצבנתי גם עליה, ועם הייתי קושי עצבני אז כנראה שהיא עד עכשיו היתה שוכבת בקומה. הכלכתי והתלוננתי לשומר נחמד שם שאמר לי ללכת לאיזה רחלי שתביא לי אישור. אז הלכתי אליה, אחרי ויכוח קצר היא אמרה בסדר ושלחה אותי לפקידה אחרת. שהיתה טורמז לגמרי. הפקידה הכי מטומטמת שאפשר למצוא.

-"לא אני לא יכולה לעשות לך תז את צריכה ללכת לרמלה"

-"אבל רחלי אמרה שזה בסדר שאנ יעשה פה ובלה בלה בלה"

-"לא.... אני צריכה לבדוק את זה..." והלכה לאיזה חצי שעה.

חוזרת -"טוב בסדר, אני יעשה מה שרחלי אמרה"

יופי באמת. זקנה מטומטמת.

קיצר זה הסיפור העצוב שלי...

ובואנה, חפרתי בפוסט הזה כמו שלא חפרתי אף פעם.

הלכתי לא לעשות כלום בפייסבוק ><"

לילה תירס.