שמעון הערס

DUEL MOTOR

צבע אפור 

ריפוד שחור

אז... קיבלתי את הטסלה לפני שבועיים. השכן המנייאק קיבל שבוע לפני ופתח עלי פה כאילו מינימום ג'ף בזוס. התקינו לי עמדת הטענה בחנייה ועכשיו אני רשמית דוש. הרכב הזה לעולם לא יראה את חוף הים או מבואות הנגב. הוא לעולם לא יעלה על המדרכה באדום לבן מול בית הקפה האהוב עלי או יעמיס 19 ילדים בדרך לחוגים. לא לא לא לא

זה רק אני והטבלט הנייד הזה. ביץ'.

הרכב הזה יעשה רק דבר אחד ודבר אחד בלבד. פתיחות בין פקק לפקק. אין שום דבר אחר שאפשר לעשות איתו וליהנות בדיוק 7 שניות בכל פעם. אולי חוץ מלראות אנשים מנסים לפתוח את הדלת ולא מבינים מה קרה לידית.... אוי... אין לכם מושג על מה אני מדבר? זה כי אין לכם טסלה !!

לשכן שלי יש דגם משונמך מהדגם שלי. ואני דואג בכל פעם להזכיר לו את זה. אני אומר לו 

"_______ אם אי פעם תרצה לעשות פתיחות בכביש לטרון... אני אהיה שם. 400 מטר לפניך" 

אבל הכי מרתק אלה התגובות ברמזור מנהגים אחרים. הרכב הזה מושך אותם כמו הוד שרונים ליום הרווקים הסיני בעלי אקספרס.

"האוטו הזה הוא מאזדה 3"

"לאוטו הזה אין תא מטען"

"לאוטו הזה אין מקום מאחורה"

"מה תעשה כשתהיה הפסקת חשמל?"

"יש לך זין קטן"

"יא ערס"

"יא שמן"

"יא שוויצר"

"יא אפס"

ואז אני מביט ברכב שלהם. סורק אותו מצד לצד. מביט עמוק לתוך עיני הפרולטריון העגומות שלהם, ואומר בדיוק את אותו משפט שוב ושוב.

"זאת מתנה מאשתי שנפטרה לא מזמן...."

ביץ!