וואו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
נמחק לי פוסט שלקח לי בערך שעה לכתוב!
כתבתי בו קטע פילוסופי שלם!
אין סיכוי שאני כותב את זה שוב! אני לא מאמין X_X
נו טוב לא נורא.
אבל לשמחתכם אני כן ישחזר חלק.
הנה הצילומים של ספיר ושל התסרוקות שלה שעשיתי וצילמתי D:
עכשיו זה ממש מפחיד! ואני אגיד לכם למה, חוץ מזה שיש למה מבט ממש מפחיד.
היא ממש דומה פה לאישה שהחביאה את סבתא שלי אצלה בזמן השואה!
באמת! תראו-
יש לה 11 ילדים וכולם ממש מפחידים...
כאילו... תראו-
טוב! חוץ מזה, יש שיר רקע חדש! הוא נקרא Goodbye, Goodbye והוא של Mu-Ziq
וחוץ מזה הנה שיר חביב שכתבתי:
Nurie
From your head you bleed,
Your own mind is what you kill.
Why won't you allow yourself a thrill?
Pour some honey into your ear,
Behold how it sweetens all your fear.
Put some sugar in your eyes,
It will be a sweet surprise.
Sniff some cocoa into your nose,
And all will take a sweetened pose.
Practice on keeping maple in your thought.
You'll feel it like a sweetish coat.
כן... אני יודע הוא קצת משונה O.o
אבל חביב ביותר.
אני חושב שמה שאני יעשה זה יהפוך את כל הקטע הפילוסופי שכתבתי ונמחק לי >< לשיר.
כך עשיתי!
וואו! אני ממש שונא אותו!
הוא בא מהמוח ולא מאינטואיציה אבל הוא מעביר את הנקודה דיי טוב P:
Words.
The words you speak, the words you think,
They provide your mind a link.
Millions of chains linking to things of all kind,
Can you even see, or control your mind?
Here is a tree, is that what you see?
By recognition your consciousness will flee
Instead your consciousness you'll come to find
It was fitted into a pattern of some kind.
אני הולך להקיא מהשיר הזה! הוא כ"כ פלצני!
טוב אני אכתוב את הנקודה בקצרה...
מה שאני כתבתי זה שמילים יוצרות סוג של קישור אנרגטי ובכך הן יכולות לקשר אותך אל דרך מסויימת שיכולה להוביל אותך למטרה שלך או להפריע לך מלהגיע אליהה.
אם אתם תחשבו שלא תצליחו אתם באמת עלולים לא להצליח, ואם תחשבוא שכן תצליח לא בטוח שתצליחו ובגלל זה נוצר חוסר ביטחון וחששות.
הפיתרון לזה הוא לזכור שאין קשר בין איך שחושבים לכמה אתה בטוח במה שאתה חושב.
חשיבה מסויימת תיקח אותך לדרך מסויימת אבל אתה עדיין תלך בדרך הזאת.
זה הכוח של המילים כי הן מגדירות לגמרי את התפיסה שלנו, שזה לא תמיד ממש טוב כי אנחנו מאבדים את הכוח לשלוט על התפיסה או שהתפיסה נעשית מוגבלת.
ולסיכום:
אם ניקח חומר שלא יכול להתחלק יותר ומילים נגלה שיש להם הרבה במשותף.
החומר מהווה את הרובד הקיומי והמילים מהווים את הפריסה של התפיסה שלנו על גבי הרובד הקיומי.
למה זה נמחק? @_@ למה?
אוף ):
אני הולך לאכול לחם עם ריבה (רובכם בטח אפילו לא מבינים את הבדיחה הזאת...)
נו טוב...
ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: