אוף TT_TT
כולם חסרי ספונטניות.
מה כל כך מוזר בלהציע למישהוא לאכול תירס בשלוש בלילה בגן שעשועים... או... לקפוץ על עצים מגובה כמה מטרים...?
טוב נו זה די מוזר XS
אבל אני רוצה, משעמם לי!
טוב די לחוסר התוכניות הזה!
יש לי מה לספר... בערך.
היום היה יום די מבדר בבית ספר.
אני פשוט אוהב אנשים שמבינים בדיחות על כמה שהם נחותים.
אבל חלק לא מבינים, לא רק שאלה בדיחות, למעשה אלה הבדיחות שאני מספר לאנשים שאני הכי מעריך.
כי אם לא הייתי מעריך אותם לא הייתי צוחק על כמה שהם נחותים הלא כן?
או קיי אז זה נשמע ממש לא הגיוני. אבל זה כן... באמת X_X
(לאחר קריאה חוזרת של הפוסט מתחוור לי שזה פשוט לא נכון מבחינה עובדתית, כנראה שאני פשוט סתם מנייאק חסר אמפטיה! D: לפעמים)
אף אחד לא מבין את ההיגיון המעוות שלי!
שזה מזכיר לי... כתבתי סיפור מעוות, אבל אני לא אשים את כולו. כי הוא מעוות.
אבל הנה ציטוט:
אם כן, אמר רודי, אני מסכים איתך, מזג האוויר הוא בהחלט סביר.
אני שמח שגם אתה חושב כך, אמר הקבצן, אבל אתה יודע... אני לא באמת שאלתי אותך.
סלח לי אמר רודי, אני די בטוח ששאלתה.
אני חושש שאתה הסקתה כך כי אני אמרתי "הלא" בתחילת המשפט.
אם כך אדוני, אין הרבה חכמה בעניין. כל אחד היה חושב כי זוהיא שאלה. השיב רודי.
ולכך השיב בקבצן- החכמה היא לא בשאלת השאלה אם כי בתכנון השאלה ובמסקנה שתוכל להסיק מתשובתך לשאלה. אבל רק אם התשובה לשאלה אינה הייתה חכמה תוסק ממנה בסופן שך דבר חכמה, אם התשובה הייתה חכמה אז החכמה הייתה שוכנת במחשבת האדם הנשאל על השאלה.
אני מבין, אמר רודי, אם כך תשובתי לשאלתך הייתה לא חכמה לדעתך?
בהחלט לא הייתה! השיב הקבצן.
אהא! אם כך אתה מודה שזו כן הייתה שאלה אחרי הכל!
בכלל לא מודה, אמר הקבצן, זו לא הייתה שאלה. אבל כמובן, זו כן הייתה שאלה מבחינתך.
ואיך הייתי אמור לענות עליה אם הייתי חכם אחד?
השיב הקבצן- בערך כך: "ובכן אדוני, זוהיא לא באמת שאלה ולכן לא אענה לך. תודה לך כל התובנות הנפלאות."
~לידיעתם כאן נגמר הציטוט מהסיפור~
לפעמים אני תוהה איך זה יכול להיות שחוסר שפיות והגיון יתערבבו למרק חושים קדמוני כל כך מלהיב.
או שמה עלי לומר- שקשוקה.
בכל אופן, בין אם זהוא מרק או שקשוקה אשר מכילים במרכיביהם את התכונות המנוגדות האלה ששוכנות במעמקי נשמתי הזימתית, אני פשוט חייב להודות.
גם מרק וגם שקשוקה- זה דבר טעים.
הו! אם רק העז היתה יודעת שהיא עז!
ואיזה עז! לא סתם עז היא העז, אם כי העז הכי עיזית שראיתי זה שנים רבות.
ועליי גם לציין כי אותם שנים "רבות" מכילות את מרבית שנות חיי.
ובכל אותן שנים בהם אגרתי לי נסיון ועמלתי לי על שפם מדופלם, בכל אותם שנים.
בחיי, עוד לא ראיתי עז, שהייתה כל כך... עז.
אבל אם זה נראה לכם מוזר, מה תגידו על זה שהעז, כן! אותה עז, שהיא כל כך עיזית, היא פשוט לא יודעת שהיא עז!
הרשו לי להשתהות לרגע.
אכן היה דרוש רגע של השתהות ומחשבה בנוגע לתקרית העז.
הו כמה טרגי!
אמר הסרטן לדג. (בהתייחסו אל העז)
אבל הדג רק השיב- אבל אדוני, הלא אתה רק סרטן?
והסרטן הקיא.
והקיא.
והקיא.
ואז הוא נרגע.
אבל אז הקיא עוד!
ולבסוף, הוא מת. מוות.
מוות סרטני וטוב.
כסרטן.
מכובד.
אהוב.
נבוב.
זרבוב.
אבוב.
הסרטן!
תמיד נזכור את סיפורו הטרגי, גם בלילות העבשים.
גם בימים עם ענני הכבשנים.
גם כזאבים בעורות כבשים.
וכשנאכל סושי, צמחוני או לא, תמיד נזכור.
כי חי לו סרטן.
והוא היה סרטן.
...והוא גם הקיא.
אני רוצה להביע הסתייגות ממה שכתבתי הרגע ולהתנצל על שבזבזתי את הזמן העלוב וחסר המשמעות שלכם.
בני אנוש עלובים!
לחנקן הנוזלי אתכם!
אתם העיזים!!!!
אתםםםם!!!!
יצורים שטניים!
יצורי תולעת פתלתליים.
זכרו את אשר אמרתי ויום אחד, כן! יום אחד.
אני עוד אשמיד את כולכםםם!!!
מוהא הא 200X
עם חציל!!!!!
FIN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: