לא! אין טמפון, מצטער אם אכזבתי מישהוא...
אז לעניינינו-
אני סוף סוף כתבתי את פרק ד' של לסווניה וגירית הדבש הקסומה.
אני נשבע שזה הדבר הכי מפגר שעשיתי.
מה בדיוק גרם לי להחליט שאני צריך לקחת את הסיפור הכי מטומטם שחשבתי עליו אי פעם ולכתוב לו 4 פרקים???
בכל אופן... אני אשים אותו יחד עם קישורים לשאר הפרקים בסוף הפוסט ם_ם
אבל לעניינים יותר מצחיקים!
היה לי היום התקף קריאת היסטורית מסנג'ר ומצאתי שיחה די מבדרת.
שיחה עם סימונה:
אני: את לא תאמיני מה קרה לי אתמול עם הסיידליפ X_X
האמת שזה קצת מצחיק
אבל לא בזמן שזה קרה
אליס: ?
אני: הורדתי אותו
כדי לנקות וזה..
אליס: למה?!
אני: כדי לנקות וזה...
אליס: לא צריך להוריד!!!
אני: טוב... אבל הורדתי
אליס: אסור להוריד!!
אני: כן אני יודע אלוהים כבר העניש אותי על זה
אליס: איך הצלחת להחזיר?!
אני: אז תשמעי
אחרי שניקיתי היה לי קצת קשה לסגור את החישוק
ואז פתאום הכדור נפל
לאסלה
אליס: בבקשה תגיד לי שלא ניסית להוציא אותו..
אני: אבל היא הייתה מלאה בניירות
זה נפל עליהם
אליס: בעעעעעע
אני: אז ניסיתי לתפוס את זה ופתאום זה נעלם
אני: אז דילמה
האם זה איפשהוא בין הניירות או בתחתית האסלה?!
בדקתי בשניהם.
אני: אחרי חיפושים נרחבים מצאתי את זה בניירות
אליס: גיא אני אוכלת!!!!!!!!!!
אני: חחח
טוב לא נוראה מעכשיו זה רק מזל רע, לא מגעיל
אחרי שחילצתי את הכדור כמובן הייתי צריך לחטא אותו
אליס: תגיד בא לך ללכת היום לים?
אני :רגע!
אני עוד מספר את הסיפור אימה
אני: ואז הוא נפל לי לתוך הבקבוק של האלכוהול
אני: איך לעזאזל מוציאים גולה מבקבוק אלכוהול?????
זה היה קשה.
אבל בסוף הצלחתי ואחרי עוד המון דברים רעים הוא שב למקומו ואני חיי באושר ועושר עד עצם היום הזה!
הסוף.
אליס: יאי .אז בא לך ללכת לים?
אני: כן T_T"
~~~~~~~~~~~~~
אמ... לידיעתכם הניירות בשירותים לא הכילו קקי.
אני חושב שניקיתי איתם פיפי של חתולה או משהוא כזה D:
בכל אופן, אני פשוט אוהב רגעים נוסטלגיים כאלה!
תמיד חושבים שהעבר היה טוב ועכשיו לא אבל בעצם גם העבר לא היה טוב ובעתיד הוא נראה טוב...
אז בעוד כמה זמן נחשוב שעכשיו זאת הייתה תקופה טובה... אבל זה לא תמיד ככה.
אישית אני חושב שהתקופה הזאת היא ממש צואה.
איום ונורא.
אבל לא אכפת לי.
לא ולא!
למה שיהייה לי אכפת בכלל?
מי אמר שצריך להיות לי אכפת מהחיים שלי?
לא אכפת לי.
ואני שמח!!! יאיי! @___________@
(תחי ההדחקה)
גל הייתה אצלי!
חוויה בהחלט.
היא רצחה חיפושית וניסתה גם להרוג עכביש אבל הצלחתי להציל אותו.
היא עזרה לי לתפור חצאית שהבטחתי שאני יתפור למרי.
החצאית יצאה טוב, קצת קטנה מידי אבל יפה P:
נו טוב
ולסיום, משהוא שמריה בקשה ממני לעשות לפני איזה מאתיים שנה... זה מין כזה דבר של שבעת החטאים.
אז אני עושה אותו עכשיו קצת באיחור P:
תאווה: אוי געוולד, יש המון דברים שאני רוצה בצורה אובססיבית.
אבל מה שאני הכי רוצה, יותר מכל! זה להיות יפה.
יפה בצורה מושלמת! הייתי נותן הכל. הכל.
אפילו התאווה החולנית שלי לכסף מתגמדת בפני התאווה של ליופי.
ואפילו חשיבות הנשמה שלי בספק פה. אכן, אובססיביות קשה. אבל אני יהיה בסדר.
זללנות: אוככל! אני אוהב אוכל! הבעיה היא שאני מפסיק להיות רעב אחרי שאני אוכל... זה ממש חיסרון.
כי אני אוהב לאכול! אני אוכל די הרבה.
יאי! D:
חמדנות: כן זאת קצת בעיה, אני יכול להיות רכושני.
אבל יש בי שני צדדים.
אחד שרוצה את כל העולם (חפיף על העולם תביאו לי את כל היקום)
ואחד שבעצם לא רוצה כלום, רק להיות שמח ורגוע (ויפה O0!)
עצלנות: נראה לי שהחיה היחידה בטבע שאפשר להשוות את רמות הצלנות שלה לשלי היא העצלן עצמו.
אז כן, אני עצלן אבל ממש!
לא נורא אני יהיה בסדר... @__@
זעם: או! סוף סוף דבר שאין לי אפילו קצת. ואתם יודעים למה?
כי זעם לא נשלט זה לחלשי אופי.
אני לא כועס אלא אם אני מחליט שאני רוצה. ממש ככה.
אז אם הייתי בוחר הייתי יכול גם לא לזעום אפילו פעם אחת (:
קנאה: אמ... לא בצורה רצינית. אפשר לומר שאני לא מקנא כמעט בכלל.
אולי באנשים יפים מאוד.
אבל לא מפורסמים כי זה לא חכמה... אני רק מקנא באנשים יפים שאני פוגש אישית.
גאווה: כן כן... עם כל עניין הלהיות יפה וזה שלא תחשבו שאני לא יודע שאני מספיק יפה (טוב נו לפעמים אני לא יודע).
בכל אופן בינתיים אני לא גאה בפיזיות שלי מי יודע מה...
אבל אני כן מעריך מאוד את האינטילגנציה שלי, מאוד...
D:
בקיצור המצב איום ונורא! לא רק שיש לי כל מיני חטאים יש לי חטאים ממש מטומטמים!
מי בכלל רוצה להיות מושלם?
זה אפילו לא אפשרי.
אני אפסיק לרצות את זה עד החודש הבא.
עד סוף השנה אולי אני אעשה את הדבר הזה עוד פעם ונראה מה השתנה...
מי שאני רוצה שגם יכתוב על שבעת חטאיו:
אנדריי
קירה D:
ואמילי, אם בא לה.
וזהוא חבריי.
מצטער שזה פוסט קצת מעפן
אבל רק בשביל להראות שזה יכול להיות יותר נורא... הנה לסווניה וגירית הדבש הקסומה פרק ד' ם-ם
פרק א' פרק ב'
פרק ג'
פרק ד':
לסווניה המסכנה הייתה בהלם מוחלט! כל איבריהה החדשים התפוצצו כלא היו מעולם.
פתאום היא גם שמה לב שבאטוורמר בכלל לא היה גבוהה ונאה כפי שהוא טען... אבל זה עניין אחר.
מה תעשה עכשיו לסווניה? או! איך תוכל לסיים את מסעה על גירית הדבש הקסומה?
בקלות! כך עשתה זאת לפני זה וכך תעשה זאת עכשיו. ללא 87 אחוז מאיבריהה.
במשך ימים ולילות על גבי ימים ולילות נדדה לסווניה בשטחים הקשים שיש, נחושה בדעתה וחסרת פחד.
עד שיום אחד מופלא מסעה הסתיים. סוף סוף. היא הגיעה אל גירית הדבש הקסומה!!!
"מי את בת אנוש?" שאלה הגירית.
"אני היא לסווניה הענווה, באתי לבקש שתגשימי את משאלתי. במשך שנים נדדתי מכפר בייתי הרחוק. איבדתי את בגדיי, איבדתי את איבריי... כמה פעמים, שרדתי את שדות המלח עם מאות פצעים פתוחים! אכלתי צ'ולנט עד שהתפוצץ לי הפופיק"
דיי! דיי מספיק! צעקה הגירית.
הצ'ולנט זה כבר יותר מידיי, אני רואה שעבר זוועות נוראיות.
"אם כך, התגשימי את משאלתי? החזירי נא לי את איבריי ועשי אותי יפה, הו! כו יפה! כו יפה שהרוח תנשוב תמיד בעדי, שהשמש תמיד תאיר את דרכי, שהפרפרים תמיד ינצנצו מסביבי, שכרי הדשא תמיד ירכחו את משכבי, ש"-
"לא."
"למווהה? (למה רוסי כזה)" שאלה לסווניה עם דמעות בתעלות עיניהה הריקות.
השיבה הגירית-
כי את מכוערת.
הסוף.
נ.ב.
אני ועדי היינו בת"א (וגם תומר!) ושוב גנבתי בשבילו סוכריה מהאיש המרושע בדוכן EXCHANGE
הנה תמונה של אותו דוכן עם הסוכריות.
אני ערמומי או מה?
צ'או!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: