זה התחיל בזה ששכחתי חולצת בצפר. היום התעוררתי ב7 בבוקר, ולא סתם, רציתי לבוא לבצפר ולהיתכונן בבצפר לברגות שהיתה לנו היום בהיסטוריה,
אבל כמה משעשע שלא כל מה שאתה רוצה תמיד קורה. אז יצאתי מהבית כדי להספיק לאוטובוס, אחרי איזה כמה דקות 2-3 גיליתי שאין לי חולצת בצפר,
ולא רציתי שיקרה מצב שלא יכניסו אותי לבצפר, אז חזרתי מהר הביתה חיפשתי חולצת בצפר אחרי 4-5 דקות מצאתי ויצאתי מהר לתחנה, אבל כמה חבל
אני כבר לא יגיע מוקדם לבצפר ללמוד להיסטוריה, אז חשבתי לעצמי אוקיי יש לי עוד נסיעה בכרטיסיה ליבנה, ניסע ליבנה נתכונן שם ואז ניסע באוטובוס ישיר לראשון, אוקיי הלכתי לתחנה מרכזית עליתי על אוטובוס הגעתי ליבנה לפני תשע, הלכתי לחבר שלי וכמו שצפוי, הוא ישן, אז לא הפרעתי לו ולא היה לו ממש אכפת שאני לומד אצלו, אז למדתי ובדקתי באיזה שעה יש אוטובוס, היה ב11 אוקיי אין בעיה, אני מספיק הכל ויש לי עוד זמן להיתכונן בבצפר, אז יצאתי ממנו בערך מתי שהיתי צריך כי גם לא כתוב מתי הוא מגיע ליבנה, כתוב מתי הוא יוצא מאשדוד, אז אני הולך לתחנה ובדרך לשם אני רואה תאוטובוס כבר עובר, חשבתי שאולי עדיין יש לי סיכוי אז נתתי ספרינט ועדיין לא הספקתי, ואני לא רץ ממש הרבה, אז כשהגעתי לתחנה חסרת האוטובוס שלי ניסיתי לשאול איזו אחת אם זה באמת היה האוטובוס שליף ובקושי הצלחתי, רק בניסוין השלישי, עדיין לא כל כך נורא אבל כבר מתחיל להידרדר.
אז אני נמצא מתחת לבית של אנטון ליד התחנה, אז אני חושב לעצמי אנטון גם אמור לעשות בגרות היום, אז אני כבר יעלה אליו וניסע ביחד, נשמע בסדר, אז אני בא אליו הביתה, המעלית לא עובדת כצפוי, ואני אחרי הריצה אמור לעלות לקומה 6, שזה בדיוק מה שעשיתי, אנטון ישן אני מעיר אותו ומתברר שאין לו בגרות, טוב לא נורא, אולי ניסע ברכבת, אנטון בודק לי מתי יש רכבת וכמובן יש רכבת "מושלם" שאני מגיע איתה בדיוק ב1 לבצפר,פחות או יותר, אז יופי היה לי זמן אז שיחקנו באקס בוקס ונסחפנו קצת, והיה לי לעשות הליכה של 20-25 דקות ב10. עשיתי אותה ב10, הלכתי לשם במהירות מדהימה, רצתי מה לא עשיתי, אבל היתי ממש אבל ממש מותש, זה לא היה יאומן היתי במרחק 3 דקות מהרכבת והיא הגיע כבר נתתי בפרינט לפחות ניסיתי כי היתי כבר ממש מותש,מת!, הגעתי לשם ניסיתי להגיד כרטיס לבאר יעקב עד שהא הבין, ואמר לך תעלה תשלם בפנים התחלתי ללכת לרכבת שזה היה 3 מטר ממני והיא התחילה לנסוע, כן. ממש עצוב.
השעה 12 וחצי, אני ביבנה, ואני צריך להגיע לבאר יעקב כי כמובן הבגרות עוד חצי שעה.
בערך 10 דקות שכבתי על הספסל שנשכבתי בו ישר שלא הצלחתי לעלות לרכבת, כולי מאוייש ומותש, כל העשר דקות ניסיתי לנשום נורמלי, מכיוון שנשמתי כמו מטורף,אחרי ה10 דקות האלו שחשבתי גם מה עושים התחלתי ללכת, חשבתי אולי בדרך אני יעצור מונית וומש התחנן שהוא יסיע אותי בכל הכסף שהיה לי(36.40)
היתה תחנת מוניות ליד אז הלכתי לשם והתחננתי שיסיע אותי, הוא לא הסכים. הלכתי לתחנת אוטובוס כדי להגיע בדרך היחידה לבאר יעקב מיבנה, אוטובוס מיבנה לרחובות משם לראשון ומשם לבצפר, תפסתי מונית שרות לרחובות ועליתי עליה, וכמובן בדיוק לאיפה שאיתה צריך לכיוון הזה ברחובות נפל פנס, מושלם, אז עושים סיבוב מסביב לכל זה דרך שכונות כדי להגיע להרצל, הגעתי להרצל ואני כבר אחרי חמש דקות שיצאתי מאנטון מת מצא, ועוד ביחד עם ההליכה/ריצה הזאת היתי מת למים, אז קניתי בעיר וגמרתי תבקבוק תוך חצי דקה והיתי עדיין צמא והיה לי עוד טיפה מים בדיוק, אז שתיתי אותם כמובן ולא היה יותר מים, אז עליתי על מונית שרות לראשון, ב"תחנת מונית שרות" ברחובות וישבתי במונית וחיכיתי שהוא יזוז כי אני כבר באיחור, אבל אל הוא רצה למלות תמונית, ואז הוא רצה שנחליף מונית כי יש קבוצה של 11 נוסעים בדיוק כדי שהוא ימלא תמונית, אז החלפנו מונית סוף סוף ונסענו לראשון ואני כבר ממש באיחור, אז חשבתי שעדיף לי לצאת בתחנת רכבת וללכת ברגל 20 דקות לבצפר כי זה היה יותר מהר, אז הגעתי לתחנת רכבת וירדתי שם. וגיליתי ששכחתי תארנק המונית ולא האמנתי כבר שעוד משו יכול לקרות וכל קרה, זה כבר לא הפריע לי ממש אחרי כל מה שעברתי. אז התחלתי ללכת ברגל בחום ליד כביש חדש ששורף לי תפנים, והפנים שלי הזיעו בצורה מטורפת וככה אני כבר כל היום מ7 בבוקר. הגעתי לבצפר וכבר במסדרון אחת המורות שאלה אותי אם באתי לבגרות, וכמובן שהיא אמרה שאין מצב שאני נכנס עם איחור של שעה, אז התחלתי להסביר לה מה קרה בערך, ולא לא הכינו אותי אז ישבתי בדשא ועישנתי וחיכיתי ליאנה שתסיים, והיא סיימה בסופו של דבר ונסענו הביתה כי כמובן המושלמת נתנה לי כסף לנסוע הביתה. שבסופו של דבר הגעתי הביתה מת עייף מיואש עוד כמה תדברים שאני לא יכול לתאר.
וחושב לעצמי רק אם לא הייתי שוכח לקחת חולצת בצפר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
