בין הפוינט לפואנטה

להתעורר לתוך תחושת מועקה, לעצום את העיניים עם חלל ריק, איפה שפעם היה לי לב. כנראה שהוא עדיין שם, אחרת איך אפשר להרגיש את כל הכאב הזה? הדבר שלא האמנתי שיקרה גם לי, למרות שעברו כבר חודשיים וחצי, וזה עדיין אותו הדבר. אומרים שהזמן מרפא? טוב, בשבילי הזמן עושה בדיוק הפוך.

ולמה רק אני לא מצליחה להמשיך הלאה?