[סוף-סוף!] ראיתיעכשיו עם דנה את הסרט "המספרים של אדוארד".

סרט  מ ד ה י ם !

פשוט סרט מעולה.

לא סתם אני אומרת שטים בורטון הוא במאי אגדי וביחד עם ג'וני דפ הוא אפילו פנטזיה.  (?wtf)

בסרט בהתחלה כולם עצבנו אותי.

כולם היו צבועיים וניסו להתחנף אל אדוארד, ובסוף כשהוא היה צריך את העזרה שלהם הם רצו להרוג אותו. 

זה היה ממש שיא הצביעות- אם אתה לא עוזר לא (ואני לא מצליח לנצל אותך) אז אתה לא חבר שלי אלא אויב.

ועוד יותר עיצבן אוי בסוף הסרט זה שהיא לא חזרה לאדוארד באיזשהו שלב ועשתה איתו משו.

פשוט השאירה אותו שם, לבד, בודד ובלי לתקשר עם אף-אחד שכל מה שהיה לו לעשות זה לפסל בצמחים ובקרח. איזו הפקרות!

ממש היה עצוב לראות אותו ככה לבד בסוף הסרט.

היחדים שחיבבתי בסרט היו האמא שלקחה אותו לבית שלה ובסוף ממש טיפה הילדה.

אחרי שראיתי את הסרט הסתכלתי על "מאחורי הקלעים" והפלא ופלא אבל אדוארד היה ממש דומה לג'וני(דפ)! אני הייתי ממש בשוק! הוא נראה שם כל צעיר. ממש הגזימו עם האיפור הלבן שלו, כי אחרי הסרט ראו שיש לו פנים ורודות כהות ולא לבנות כמו דף.

ואדוארד עדין לא מתקרב אפילו להיות דומה לג'אק ספרו או ווילי וונקה.