כשנכנסתי לשמש בבית שימוש לקחתי לי למאכל אישה זונה וחללה, והיא אחות חרמניה. זונה זונה בואי תמצצי אצלי - היו אומרים כל הזקנים, שהיו רוטנים ומקללים כל אדם אחר, אבל אליה הם היו חמודים. היהודים חיבבוה במידה רבה גם כן.
באותו הזמן, בכל בוקר הייתי ממלא קערה בדגדגנים וחלב ואוכל לשובעי.
אותה אחות, רינה, כולם אהבו אצלה. כולל הגברת מקגונגל שהייתה שותה את הקהוה שלה עם צפרדעי שוקולד בכל בוקר, וכולל הפרופסור שהיה מקפיד מאוד על סידור המיטות ועל טיפוח הגוף, עד שבא הלורד וולדמורט ומחץ לו את ידיו במו רגליו.
יום אחד נכנסתי למשרדה של רינה. נקבתי בשמות הגרמנים והלטינים שהיו בחדרה וביקשתי שיצאו משם תיכף ומיד.
קבענו ללכת לפארק.
יצאנו מחצר בית החולים ואמרתי לשוער רואה אתה אחות זו, הריני משגלה היום.
הביט בנו השוער בעיניים טרוטות ואמר: כה לחי מר רון וויסלי ואבא שלו! כה לחי הגברת האחות הנאווה האחות רינה!
ניסינו לתפוס קרון שמוביל אל הפארק שבעיר.
הראשון היה מאוכלס כולו על ידי משלוח של יהודים, השני היה פנוי אז עלינו. השלישי היה פנוי אז עלינו אף עליו.
ירדנו בפארק. ראינו מיני ילדים שוחקים.
יודעת את על מה הם מדברים? שאלתי את רינה
היא השיבה בשלילה.
"גם אני לא", אמרתי.
עברנו את הרחוב כשאנחנו מסיחים על סיפורים אחרים, על אודות יוסף היהודי אשר ניסתה לטרוף אותו האדונית, על אודות פרנהיים ועל אודות המשפט המתנהל של יוזף ק.
קנינו לנו שני ארגזי גלידה והלכנו ברחובות העיר הנאווה. כשעודנו הולכים, לפתע, בלי ששמתי לב נטלתי את ידיה בין שתי רגלי והחלתי ללקוק מן הגלידה. נעצרנו בו במקום. הגסתי בדעתי והצעתי לה נישואין, והיא נענתה לי.
......................
לא היו ימים טובים לי כימים אלו שבין אירוסין לנישואין.
אט אט התחלתי לשמוע רעשים הבוקעים מחדרה של רינה.
יום אחד נשבר לי ונכנסתי במפתיע. לפתע ראיתי את ג'ורג' השכן עומד במערומיו באמצע החדר.
שאלתי את רינה לפשר הדבר היא אמרה לי שהוא בא לנקות את השטיח עם כלי זינו הגדול.
אישרתי את הדבר, והמשכתי להניח שהיא נאמנה לי, ותפילין.
בימים שלאחר מכן הבית רחש לבלרים. הם היו בכל מקום. מתחת לשטיח, בארונות, בכוס הקהוה שלי. היתה זו מכה שלא כתובה בתורה.
את חלקם חיסלתי עם מגבת וכמה חיסלתי עם עיתון הבוקר "דר דמבלדור".
חשתי שמשהו אינו כשורה. התחלתי בודק אצל קרוביה של רינה. שמא עניים הם, או חולים במני תחלואים.
- האם עצובה את רינה משום שיהודיה את? שאלתי
- לא, אין זה הדבר, אמרה
- שמא יש בך דם יהודי שאינו טהור? שאלתי
התחלתי חושד שמא הייתה היא גבר בעברה
- מה היה לך עם אחר, רינה? שאל אותי פביאני
- דברים היו לי עם אחר, אמרה.
או אז החשיכה התכלת השחורה שמתחת לעיני.
התחלתי מכה את ראשי כל יום, כל היום.
וכל יום שהעזתי שלא להכות את ראשי, הייתי מכה את רינה בשבט.
....................
יום אחד לבלר מסויים נדבק לחלון הראווה בית החולים.
הפכתיו לתינוק מפונק.
הלעטתי אותו במיני תענוגים עד אשר השתלשלה פימתו כמיטב תכשיטי הסולטן. מרחתי פניו בתמרוקים כל בוקר,
מרחתיו פיו בצואת גמלים.
ולעיתים נתתי לו לשתות את חריהם ושניהם של שאר החולים.
הנחלתי לו את האמונה בגילולים ומילאתי ראשו בשיקוצים.
.....................
יום אחד חזרתי הביתה שמח וטוב לבב.
שאלתי את רינה מה יש לאכול.
אמרה היא גט
בגט? שאלתי
אבל היא שבה ואמרה גט
רק אז שמתי לב שהתרוקנו לה הסוללות.
קברתי את גופתה בגג והלכתי לישון. העמסתי קופתי עלי, ויצאתי למסע לעבר הגן המפליג למרחקים.
השומע אתה ידידי? זהו הסיפור, כיצד עזבה אותי אותה הריבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
