just me and YOU

הרבה זמן לא כתבתי לך..

אולי כי סתם לא היה לי זמן וכוח,

או סתם כי הדיבורים שלי איתך בלב מכפרים על הכתיבה..

הגעתי למסקנה שאת שם..

וברגע שאת שם אז כלום לא משנה נכון...?

בין אם אני כותב לך או בין אם אני מדבר איתך פנים אל פנים.

לפעמים כשאני בא להגיד למישהו שאין מישהו שאני אוהב יותר ממנו אז עוצר באמצע וכועס על עצמי.

זה נכון לעשות ככה?

לא ביקרתי בקבר שלך כבר די הרבה זמן.

אולי פשוט כי אני לא מעריך את המסורת הזו..

אני לא מאמין שאת שם.

אני מאמין שגופך ששירת אותך נמצא שם כרגע.

ואת כבר עלית ועברת תהליך..

ממזמן.

אז זה לא שאין לי הערכה לגופך..

זה פשוט כי את איתי כל הזמן..

ואני לא מרגיש שום צורך להתקרב אלייך יותר ממה שאני כבר קרוב. (עם הנסיבות האפשריות כמובן).

אז אני מתגעגע אלייך יפה שלי..

לא נראה לי שיש מישהו שלא.

אפילו הילדים בגן שואלים עלייך..

ועושים עצמם מייבבים.

אולי רק אחרי שמשהו גדול מאוד ודי שגרתי הולך מאיתנו אנחנו מתחילים להעריך אותו.

תמיד ידעתי את המשפט הזה.

אף פעם לא ידעתי אותו.

צריך להפסיק לקחת הכול כמובן מאליו..

אוהב אותך אהובה,

שמרי על עצמך שם למעלה.