החלטתי שאני רוצה לרדת עם אומר לשדה הבצל.
הכוונה לבוא לראות את קברך לא הייתה בתכנון,
אך הרגשתי רצון עז לעשות זאת.
התחלנו ללכת בשדה.
עייני מחפשות את קברך ליד העצים.
מחשבות.
מצאתי.
ערימה של אבנים גדולות מונחות בריכוז מעל פני האדמה.
נזכרתי שאמא אמרה לאבא שגופך לא קבור עמוק מספיק.
כשהתקרבתי אל קברך ראיתי מעין חור פעור באבנים.
ליבי דפק מהר.
לא רציתי לראות את מה שראיתי.
שערות לבנות כשערותייך היו מונחות על הקרקע.
מתנפנפות ברוח הקרירה של המצפה.
כאב לי.
כאב לי כל כך.
החזקתי באומר.
ליבי דפק במהרה.
לא רציתי לראות את זה.
רציתי לברוח.
לא לחזור.
התקרבתי עוד.
לא חיפשתי דברים שלא ארצה לראות.
הנחתי את האבנים שהיו מונחות בצד על קברך.
כאבתי.
עד מאוד.
אני מאמין.
שאת אינך שם.
שזהו גופף ששירת אותך במשך יותר מ10 שנים.
האמונה מחזקת אותי.
מחזקת אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
