הבעיות החברתיות הנגרמות כתוצאה מהפרעת קשב והיפראקטיביות הן מגוונות. בין היתר צריך להבין את המרכיבים העמוקים של התופעה כדי להבין את המרכיבים הללו.

דוגמה לבעיה חברתית הנגרמת על ידי ADHD היא הפרעת כשל בניהול העצמי (EDF). הפרעה זו יוצרת קושי להתארגן באופן כללי, ולכן אנשים הסובלים מ-ADHD נוטים להתקל בביקורת בעיקר מדמויות הסמכות במקומות רבים אליהם הם מגיעים (משפחה, צבא, עבודה וכו'). אותן דמויות סמכות רואות פעמים רבות את חוסר הארגון כחוסר בגרות, או כזלזול. שהרי למה אותו אדם הסובל מ-ADHD לא תכנן טוב יותר? איך שכח לארגן את...? וכדומה.

דוגמה נוספת לבעיה היא בעיה חברתית הנגרמת פעמים רבות על ידי האימפולסיביות, אשר הינה מרכיב בסיסי בהפרעה. האימפולסיביות של אנשים בעלי ADHD מהווה פעמים רבות הפרעה לשמירה על קודי התנהגות שונים בחברה. ילדים בעלי ADHD מרבים להיות מעורבים במריבות ועימותים. אנשים בוגרים נוטים לפעמים לדבר בלי לסנן את אשר על לבם וגורמים בכך לאי נעימויות חברתיות, או נתפסים כחסרי נימוס."

אני זוכרת שאחרי 3 פגישות עם הפסיכולוגית היא כבר אמרה את זה ללא היסוס. "אין ספק שיש לך הפרעות קשב וריכוז".

"אבל אין לי בעיה להתרכז לאורך זמן, בשיעורים וכאלה.."

"אין לך ליקויי למידה. את מבריקה. אבל הפרעות קשב, ללא ספק." לא הבנתי אז היא הוסיפה. "את חושבת בשורה"

"מזתומרת?"

"זאת אומרת שאנשים נורמלים חושבים בטור. דבר ועוד דבר ואחר כך עוד אחד. אצלך כל המחשבות מציפות אותך בבת אחת, באותה השורה, ואת לא מצליחה לבחור באיזו מהן להתרכז קודם."

חבל שההורים שלי לא מוכנים להכיר בזה בכלל, כי לא עברתי אבחון (כמו שני האחים האחרים שלי, שתמיד מכבים את הדוד וזוכרים לעשות הכל בזמן). "אל תגידי יש לי בעיה" אבא אמר לי. "את הבעיה. תשתני ודי"

אבל איך?

למי שתהה, ENERGY it is.