חצי מהחברות שלי ניגשו היום לפסיכומטרי

בנות מהמחלקה כתבו לי מכתב מרגש לרגל יציאתי מהבסיס

החופש קורא לי מכל הכבישים

ההורים מזכירים לי שהגיע זמן לצאת מהבית

העולם כולו רומז לי דבר אחד: אני צריכה להשתחרר כבר!

הטלפון חזר מתיקון צרוב ומרוקן מאלפי ההודעות שהיו בו מאז מרץ לפני שנתיים. וכמה שזה הפחיד אותי לפני: אני בסדר עם זה.

יש לי כלכך הרבה יותר מזה לכתוב, על החיים ועצמי וניצן ואסף ובכלל, אבל משום מה אני לא.