איך הפכתי להיות בעיני החברות שלי גורו לענייני גברים?

אני, השרמוטה לשעבר, המוזרה לשהווה, הכנראה בודדה לשעתיד? זאת שנתקלת בקירות, כסאות, שנופלת תוך כדי דייטים ולא במובן המטאפורי, שאוכלת כמו בהמה, ששוקלת 10 קילו יותר ממה שהיא יכולה. זאת עם הבטן הרחבה והחזה הקטן והפרצוף המוזר, שמתלבשת לא תמיד מתאים, שמוצאת את עצמה עם כל מיני אנשים מבלי להבין איך זה קרה ומה היא רוצה, שמתנשמת במדרגות, נרדמת בהתמזמזויות, מגוחכת בבגדי נשים ונשית בבגדי גברים- איך הפכתי לזאת שמתקשרים אליה כשהילד לא מתקשר ועושה בעיות?

מה נסגר עם העולם?

(לזכותי ייאמר שהפסקה הזאת לא נאמרה בשנאה עצמית*. אני באמת כל אלה, ועם חלק יותר בסדר ועם חלק פחות. אבל יש בחורות פחות תמהוניות ממני. זה מעורר שאלה)

(* יש לי גם שיער יפה. הייתי חייבת להגיד גם משהו מושך וטוב, לא?)