חזרתי מסמינר שהיה בנוי ממש טוב, והיתה לי אחלה קבוצה והיו שם אחלה אנשים, אבל החרדה שיתקה אותי, המילים יצאו מבולבלות מהפה, הקול רועד, כאילו אני לא בת 16 אלא נער העולה למצוות.

נסגרת בתוכי, הולכת ממקום למקום בלי למצוא אף אחד, אף בנאדם אמיתי, כשכולם רוקדים נרדמת בצד, ל7 שעות. מכובד לסמינר, מכובד מידי.

[What the hell I'm Doing here? I don't belong here...]

וגם נקרעו לי המכנסיים.

Yes, I fear tomorrow I'll be Crying

:|