"היה לי את החלום הכי מוזר בעולם, והוא היה כלכך מציאותי" הוא מספר לי. בחדר של ילדת היומולדת, לאחר ששיחקנו מחבואים מבטים והובלתי אותו לשם, אחרי שנעלם עם איזו שרמוטה אחת שנמרחה על כל דבר שזז ואני הוטרדתי נורא.

"ספר"

"היו המון אנשים. ואת נמרחת על חבר שלי, זה שאת שונאת, ופשוט היית דלוקה עליו לגמרי והיו הרבה אנשים שם ואיבדתי אותך ופתאום נשארתי לבד. וזה היה כלכך מציאותי, עם כל החוסר ודאות של עכשיו".

"אני מבטיחה לך שאני אף פעם, לא משנה מה, אמרח עליו"

שותק, שותקת. שוב מתחבקים, שמה עליו ראש, מתחבאת בתוכו ומרגישה הכי שבעולם. שפתיים על לחי, על אוזן, על שפה. שנינו פוחדים.

ומתנשקים.

וממשיכים.

"I missed you"

"אני לא יודעת מה אני עושה"

"אני מצטערת, לא יודעת על מה"

"אני סולח, לא חשוב לי על מה"