היום כשחזרתי הביתה מבית ספר הסתכלתי על השמיים. הם יפים בזמן האחרון, השמיים, זו התקופה של העננים היפים, של השקיעות הטובות.

הסתכלתי עליהם ועל השמש משתקפת בעננים שכאילו נמתחו והיה קצת צהוב ואמרתי לעצמי "היום תהיה שקיעה טובה". זה מהדברים שלפעמים מרגישים.

נו, בטח שפספסתי.

וחבל, זה כמו שאני שוכחת להביא מצלמה לבצפר כשאני נורא רוצה, זה כמו שאני דוחה את הכתיבה שלי וזה מגיע לעובדה שלא כתבתי כלום מיולי בערך, וגם אז לא בדיוק. זה כמו שאני מגיעה הביתה עם מלא תכנונים כי יש לי מלא דברים לעשות, ומתיישבת על המחשב ושוכחת את שאר העולם.

וזה חבל, כי יש הרבה דברים שצריך לעשות, לסדר, לפתור, להכין, לגרום לאנשים לחייך, לי לחייך. ואני סתם, באמת בלי סיבה, מפספסת.

זה עדיין לא נתפס לי בראש שחלמו עלי. אני, מעיניים של מישהו אחר, בתת מודע של מישהו אחר, בנקודה הכי חלשה שלו כאדם, שהרגשות והמחשבות שלו לופפות אותו ומשאירות אותו צופה במתרחש בלי שליטה, בלי בחירה.

זה דבר כלכך נחמד לדעת שמישהו חולם עליך.