אני באוטובוס בדרך לבצפר, מביטה בחלון וחושבת. (איזה משפט בנאלי זה, 'על החלון ישבתי' סטייל) תוהה. מחייכת.

לשמוע שני נהגי אוטובוס מדברים, זה אחד הדברים החמודים, הנחמדים לפתוח איתו את הבוקר.

ברדיו שיר של פוליקר ככל הנראה (מזהה את הקול, לא את המנגינה), ועל החלון אדים. ירוק וחום ואפור וכחול אפור ועוד כמה צבעים מתערבבים על החלון. לפני רגע ניקיתי אותו קצת וראית חורשה עם עצי ברוש, בשורה, מתחרים מי יותר גבוה, ודשא, וג'יפ שנוסע רחוק רחוק אבל בקו שלנו ועוקף את הפקקים ושלוליות ושמיים, מעוננים.

למרות שקר, למרות שרטובות לי הרגליים וקופא לי התחת (מה? איפה?)- אני אוהבת חורף. למרות האסלות הקרות. איך אמר הנהג אוטובוס בקו השני? "כשיורד גשם, אני מתעורר".

עכשיו כבר לא יורד גשם, אבל קודם ירד. הלכתי לתחנה ומרחוק ראיתי שהיא ריקה- מילדים, מאוטובוס. אז התחיל לטפטף. כשהגעתי ואוטובוס אחר אוטובוס חלפו על פני, בלי לעצור, פתאום שמתי לב שהגשם שוטף. התיק שלי עשה הסבה מכתום לכתום כהה, וכל החלק האחורי שלי בעצם די רטוב. התקשרתי לאמא והודעתי לה ששוב, פספסתי, והגשם יורד ויורד ויורד. כמה סימבולי.

ואמא לא רצתה לבוא, ולי צריך להיות מבחן עוד רגע, ויחסית לגשם שירד נשארתי די יבשה. בחלק הקדמי (ככה זה שהגשם יורד באלכסון).

האוטובוס השלישי או הרביעי התקרב והתחיל להאט. אני, הודיתי לאלוהים כמה פעמים והבטחתי שהיום אנסה להיות בנאדם טוב, למשל, לא לפגוע באנשים כי זה כיף (אויש, תודו שזה נכון). הנהג קצת צחק עלי. "נרטבת, הא?" "ירד גשם" התנצלתי, אבל היה בסדר. הוא קצת מזכיר נהגי משאיות מזוקנים כאלו, טקססנים. מספר לחבר שלו באוטובוס השני על החברה שמחכה לו בביתף יתחממו קצת.

לפני רגע שוב ירדו טיפות, ונמרחו על החלון בכיוון ההפוך ממקודם, ועשו כאן איקסים ושריטות נוזליות על החלון. ועכשיו פתאום יש שמש והרדיו מזמזם רנה של אחד האריאלים. איזה לא מתאים זה.

אחח, חורף.

העיקר שלא נשתגע.