השבוע קרו שני דברים.

הראשון, זה שאחרי שבועיים של לשבת בקומונה ולשקוע ברחמים עצמיים חזרתי להדרכה. בהדרגה אמנם, יותר בתי ספר מאשר אחרה"צ אבל זה גם משהו. מכירים שאתם מרגישים שאלף דברים קורים מסביב ורק בא לכם לצעוק ולהגיד "די!!!!!"? אז ככה היה בסוכות, קרסתי נפשית וקצת פיזית (בעיניי תמיד בכי יהיה קריסה פיזית), לקחתי שבועיים חופש (אם לשבת ולא לעשות כלום נחשב חופש) והשבוע לאט ובהדרגה חזרתי. וזה אכן דבר משמעותי.

הדבר השני שקרה השבוע זה תחילת שנת הלימודים באוניברסיטאות, ויחד עם זה הרבה סטאטוסים בפייסבוק של מכרים שהתחילו ללמוד ומחווים על זה דיעה או שתיים.

וקשה לי לא להתבלבל בין הדברים. העולם הזה מפתה נורא: ללמוד, לעבוד, ללבוש מה שבא לך, לגור בדירה איפשהו, בדידות אוניברסיאלית שמוסכמת.

השבוע העברתי שני שיעורי חברה על דמוקרטיה, כהקדמה לתהליך רבין שאנחנו מעבירים בבתי ספר. אותו שיעור, האמת, לשני כיתות שונות. אני מדריכה בבית ספר מקצועי משמע נוער לא כלכך מקצועי, אולי גם קצת בסיכון, ולדבר על חברה דמוקרטית מקבל פן אחר לגמרי. אני בתור תלמידה צעקתי ובטשתי ואהבתי להרים את השלטים ולנזוף במבוגרים, אבל באתי מאיזור מבוסס כלכלית וגם המשפחה שלי.. ולדבר על זכויות וחובות במציאות שלא בהכרח יש בה אותם..

בכיתה אחת היתה שיחה נהדרת, מאוד כנה בעיקר, בכיתה השניה פחות (הם בהו בנו ולא הבינו מה אנחנו רוצים מהחיים שלהם), אבל אני חושבת שהיה טוב. עובר בבית ספר הזה תהליך טוב.

(גם קיבלנו גיבוי מהמנהל לעשות הכל, וזה אומר הכל, ואולי אני אפילו אגשים את חלומי הרטוב ואלווה את המשלחת שתצא לפולין.. אבל שש)

יש לי חברים שהתחילו השבוע שנה א' בפילוסופיה ומדעי במדינה. and that make you wonder..

שוב מצאתי את עצמי השבוע בזרועותיו של בחור. אמנם נשיקה לא היתה, זה היה ליטרלי בזרועותיו, אבל זה בלבל אותי מספיק. ועוד אחד שהוא גם חבר טוב וגם היה שיכור בצורה מכעיסה וגם הכחיש את כל הכוונות שניה אחרי זה וגרם לי להרגיש סתומה.

בדיעבד הייתי צריכה לשים את הגבול לפני זה.

בדיעבד אני צריכה לדעת לשים גבולות.

אני רוצה להגיד שאני רוצה להיות לבד ולהצליח לרצות את זה באמת. מקדמית. בלי קשר לעולם.

אני צריכה דמות נשית חזקה, אפילו פיקטיבית, שתנחה אותי. איזה ספר או משהו. יש?

(אני קוראת את 'חלון פנורמי' הרלוונטי תמיד. שזה גם לא רע, למאוס בכל מה שזוגיות בעולם פוסט-מודרני אומרת)

אני צריכה להחליט החלטות שישקעו לי בחיים גם במעשי היום-יום.

אני יכולה להיות כזאת.

ובאותו הקשר, היום איכשהו עליתי לטרמפ הביתה ויחד איתי היה גם אותו אפס שהייתי איתו לפני חודשיים ובערך מאז לא החלפנו מילה. מביך. אוף.