אני באמת שונאת לדבר ולהרגיש שלא מקשיבים. וכל המבחנים הטיפשיים שאני עושה לאחרונה, של באמצע המשפט לעוות את הסיפור לחלוטין ולבחון את זה שאנשים לא מקשיבים. ולמה דברים שאני רוצה בחיי לא מצליחים לקרות פה? למה דברים שאני רוצה לשתול באדמה המשותפת שלנו לא מוצאים שורש?

זה מרגיז. ואני אוהבת להיות במרכז. ואני אוהבת שדברים שאני רוצה שיקרו קורים. וזה כ ל כ ך לא קורה. וזה מרגיז.

ואז בא לי לברוח או לחזור הביתה או לכתוב פה, וזה מזכיר לי להיות בת 16 ולהרגיש דברים כלכך קשים על העולם ולא להצליח להסביר את עצמי לאנשים אז להניח פשוט "טוב, אני כנראה דפוקה או משוגעת" ואז לכתוב פה ולהבין שכולם.

שפשוט לא ידעתי להסביר את עצמי מספיק טוב.

וזה מעצבן. כי אני רוצה לחיות בחיים ולא במחשב.