הרבה זמן אני חושבת על האיש הזה שעלה איתי לאוטובוס מירושלים ביום שבת. הייתי קצת שמחה וקצת עצובה (כמו אחרי כל סמינר, אבל הפעם הפוך) והוא עלה, אני אפילו לא בטוחה שמירושלים, נראה לי קצת אחרכך. ישבתי ממש בסוף האוטובוס, במקום הזה שהתחמקתי ממנו הרבה לאחרונה כי הבנתי שאני הרבה יותר מידי ארוכה בשבילו, אז במקרה הזה קצת התפרשתי לצדדים.

כשהוא התיישב לידי בהתחלה חשבתי, בקטלוג האינסטקטיבי שאני תמיד עושה "חנון קטן" (לא בלעג, אלא כמו.. אוי קטן. חנון. קטן. חמוד. הבנתם?), בחור כזה, נראה חכם, עם משקפיים, אפילו ביקש ממני אם אפשר לשבת (קצת הגיוני כי גם תפסתי את רוב המקום). אחרכך הוא התחיל לקרוא והוריד את המשקפיים. בחור יפה, תווי פנים יפים, חזקים וקצת מופנמים. תהיתי לגבי עניין המשקפים, למרות שאני מכירה ברחוקות-רואי זה עדיין הרגיש קצת מוזר. כאילו בחור חכם שחייב להגיד: תראו,אני באמת חכם, ואין לו איך.

וזהו. לא אמרנו כלום.

ישבנו וקראנו כל הדרך מירושלים לשרון (אני "פה ושם בארץ ישראל" והוא ספר עיון כלשהו. ניסיתי להציץ בלי להגזים ולא יצא), שני אנשים קצת עצובים וקצת חכמים שלא נרדמים בנסיעה. מתישהו הוא הציע לי להדליק את האור שלי (חשבתי שדלק. הייתי מאוד מוזרה וכוחנית כלפיו שבעצם רציתי להגיד תודה), ואחרכך נרדמתי. כשקמתי (הוא אמר איזה משהו ונבהלתי ממש) הוא היה ער.

לא אמרנו כלום. לא החלפנו מילה. רציתי לכתוב משהו, כרוז, לצאת בנאום לכל האנשים שהחלפתי איתם מבטים בשנים האחרונות. ברכבת, באוטובוס, בטיסות. שבחנו אותי ואני אותם ושום דבר לא קרה. סתם כי דברים כאלו לא קורים. לספר להם על החותם שהשאירו בי, למרות שאני לא זוכרת איך הם נראים ולא החלפנו מילה. פשוט כל המפגש הזה. האי מפגש הזה. מאוד מרגש אותי.

(בראש הנאום היה יותר סוחף. במציאות הגיעה התחנה שלי ממש פתאום והוא עזר לי לצאת)

ובמציאות? המציאות מאכזבת.

זוג חברים שאני מכירה הפך לזוג. אני שמחה בשבילם ודואגת להם (בעיניי הציפיות שלהם אחד כלפי השני לא באותו הגובה), ובתוכי נסערת. לראות אותם נופלים לתוך זה מצמרר אותי ממש. ליפול לקשר כי אין לך בטחון במציאות. זה מפחיד אותי.

וכל העולם אומר: זה בסדר. שירי אהבה ברדיו. אנשים מסביבי. מה העניין?

ואולי אני אצא עם הסטודנט הזה בסופ"ש? זה שכל כמה ימים מתקשר ומברר ומנסה להרשים? ואולי זה להשלות אותו? (כבר אמרתי לו שאני לא בקטע של זוגיות והוא עדיין מנסה להרשים אותי. אולי אני אזרוק לו שאני לסבית בארון? ואולי זה יגניב אותו יותר? בנים..)

בא לי שיהיו עוד כאלו.

(מאיה: הרי זה לא כיף שמתחילים איתך כי אתה מצפה מזה למשהו. זה פשוט כיף. מחמיא.)