ראשון בבוקר, שוב בעיה ברכבות. בתחנת רכבת הקטנה שליד הבית נאספים יותר אנשים ממה שיש ביישוב כולו. 50 דקות לפחות שאני מחכה לרכבת לתל אביב (ובהם 2 רכבות שלא הגיעו ואחת שהיתה פוצצת).

מבין כל התסכול, רגע משעשע-

רכבת מהירה עוברת ואז אחד האנשים מתריס לעברה: בסדר, לא התכוונתי לעלות עליך בכל מקרה!

מראה לאח שלי הקטן סרטונים מתקופת ההסתה לפני רצח רבין.

אני: ואתה יודע מה זה פולסא דנורא?

אח: שמעתי על זה

אני: זו קללת מוות. דין רודף. הטילו את זה על רבין ועל שרון

אח: אה. אז כנראה שזה עובד

בזמן כתיבת המכתב לדויד גרוסמן:

אני: אוף. נראה לך מאווים זו מילה מתאימה? הוא יבין למה התכוונתי?

בר: כן.. מיכל, זה דויד גרוסמן! לא חניך בעמל!

'מעניין מה השלב שבנות אומרות "אה, אני רוצה ויברטור"'

אסף: אני לא מבין למה את מתעקשת להעמיד אותי במצב לא נעים

אני: דווקא התכוונתי להעמיד אותך במצב נעים למדי

ואני וצוות המדריכים יושבים בחדר מורים מול המחשב ביום הזכרון לרצח רבין ומדברים על הטקס שהיה בביה"ס. כשלפתע אנחנו שומעים:

"סקס זה ספורט"

"סקס זה נהדר"

"סקס זה כיף"

וכן, אלו היו המורים.

"אז למה אתם לובשים כיפה?"

"כיפה זה אוברייטד. זה? לא צריך את זה בכלל" זורק את הכיפה לרצפה.

שוב חדר מורים, ביה"ס אחר.

רותם: תראי איך המורה הזה דומה לדליק.

אני: לא ממש, קצת.

ואז דליק ניגש אלינו ודיבר איתנו על הנוער העובד.

מחכים לאוטובוס.

אני: הלוואי ויהיה לנו מקום לשבת

בר: אז נעמוד, מה הבעיה

10 שניות אח"כ בר מתיישב במקום היחיד שפנוי באוטובוס.

הוספתי קצת:

מישהו, בערך בן 30 ניגש אליי כשאני מחכה בתור לתחנה מרכזית תל אביב.

איש, מחייך אליי: היי

היי

יש סיכוי שנמשיך את הקשר? את נראית ממש חמודה

לא

יש לך חבר?

כן

ואז הוא ברח. ליטרלי, לקח את הרגליים, ורץ. רחוק.

"לקרוא לך מיכל זה כמו לקרוא לאמא אבא" כרמל

איש דתי מוזר בחדר מורים: הקשב

אני מחייכת בנימוס משולב ב"סתום כבר"

"נו" הוא אומר "מתי תעשו מהפכה ותשתלטו על המדינה?"

"זה המ שהצבא מתכנן? לא ידעתי"

"זה מה שהמדינה צריכה"

"המדינה צריכה מהפכה צבאית?"

"בדיוק!"

"לא נראה לי"

ואחרכך: את צריכה להיות מנהלת ביה"ס.

מה?

יש לך את הלוק. נפג עוד 20 שנה!

ויוצא מהחדר מורים.