"ובעיקר התברר לי  שהיה מחיר לילדות ההיא (גם הרעבות חינם אין), ושהעולם התמלא בינתיים בילדים אחרים שלא בזבזו את כל הילדות רק על שרידה, אלא פשוט גדלו ונפתחו והעמיקו, ושרק בעיניים התמימות שלה אני עוד נחשבת משהו"

(רותם על האמא הסוערת שלה. מתוך: בגוף אני מבינה/ דויד גרוסמן)

עריכה, שניה אחרכך: וגם- "תרכובת החמלה והאכזריות שאין להם שיעור, שרק ההורות לבדה, כנראה, יכולה להפיק" ו"גם הרגשתי צודקת וחזקה ואל-מלא-רחמים-עצמיים". הממ.