לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


לא היה לי דבר להציע לאיש פרט לבלבול שלי עצמי

כינוי:  כהלך התם

בת: 37

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28      

2/2010

שנצ


חלמתי חלום מוזר ומציאותי.

 

הלכתי לישון שנ"צ, מה שבדרך כלל לא קורה, והתקשרו אליי פתאום. זו היתה ילדה מהשכבה שלי, בחורה גסה כזאת שמעולם לא אהבתי, וסיפרה לי על יומולדת של בת גרעין שלי. מסתבר שבת גרעין שלי והיא חברות, מה שהרגיש לי תמוה עוד בחלום, והזמינה אותי למסיבת הפתעה של הבחורה שתתקיים אצלה בבית. או בבאר שבע. אחרכך יש מסיבה במועדון הצוללת לחיילים משוחררים ואני מוזמנת להגיע אחרכך, צחקוק. פה התחלתי לחשוד.

חזרתי לישון וכשקמתי פתאום היו לי מלא אנשים בחדר. הייתי נורא עייפה ולא הצלחתי לפתוח עיניים אבל הבנתי שאלו בנות גרעין שלי, כולל ילדת היומולדת, ומאיה שהגיעו אליי לפני. הייתי מאוד מטושטשת מעייפות ולא מצאתי את המשקפיים שלי, אז החלום כולו עבר בקוצר ראייה. מה שכן הבנתי שהבחורה לא יודעת ואסור לי להגיד דברים מחשידים אבל הייתי עייפה והרגשתי שאני עלולה לפלוט משהו, כהרגלי.

רציתי ללכת להתקלח ולא מצאתי בגדים בארון. הייתי לחוצה כי: היו יותר מידי אנשים בחדר, פחדתי להגיד משהו, ולא מצאתי את מה שאני מחפשת וזה תמיד מלחיץ אותי. וגם לא כלכך הבנתי מה קורה. כולם רצו לקחת ממני בגדים ואני בכלל לא מצאתי כלום.

ואז הבנתי שאני לא מוצאת כי הארון מסודר אחרת. בצד שמאל היו בגדים של אבא שלי בכלל. בצד ימין היו רק מכנסיים. אני שונאת שנוגעים לי בדברים, ועוד יותר שמסדרים לי את החדר. צעקתי לאמא שלי איפה החולצות שקניתי (באמת קניתי אתמול) ותוך כדי שצעקתי פתאום קלטתי את כל הבגדים שאבדו לי כל השנים. תמיד נעלמים לי בגדים, כי אני מפוזרת וכי העוזרת גונבת לנו (סיפור אמיתי. אחותי ראתה את הבת שלה עם בגדים מהארון שלה שנעלמו), וממש היו שם דברים שאני זוכרת ספציפית. כל מיני חולצות וגופיות שמאוד אהבתי שהתפוגגו עם השנים. נורא התרגשתי, ורציתי למדוד הכל, אבל כל הבנות היו לי בחדר ולא רציתי להתלהב מבגדים לידם, אבל באמת התרגשתי. החולצות היו תלויות על מתלים בארון וכל הזמן נפלו ופחדתי שאני אאבד אותם שוב. החלטתי שמחר ניסע למושב לידנו ונקנה אטבים קטנים.

 

אבא בא להעיר אותי. ארוחת ערב. שכבתי בחדר כמה דקות, בהתחלה בהתרגשות ואז בהבנה שזה היה רק חלום. זה היה חלום טיפשי ומוזר אבל באמת התרגשתי והתאכזבתי שהבגדים האלו באמת נעלמו.

 

בדרך כלל שאני כבר נרדמת השינה היא חשוכה ומטושטשת, מידי פעם מבליחה איזה סצינה אבל לא משהו מפורט. תמיד מטושטש. לרוב בבוקר אני לא זוכרת, מידי כמה זמן אני עושה איזו פעולה יומיומית או חושבת על אדם ופתאום מרגישה "רגע, חלמתי". אבל לא יותר מידי.

 

מעניין מה זה אומר.

נכתב על ידי כהלך התם , 5/2/2010 20:29   בקטגוריות שותפות וכו'  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




111,005
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לכהלך התם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על כהלך התם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)