ביליתי את ליל אמש בחברת בנות דתיות, שמידי פעם הזכירו חברות שלהן שהתארסו.

נשמע לי כלכך הזוי:

א. להתחתן בגילי

ב. להתחתן מתחת לגילי, נגיד בגילן

ג. להתחתן בכלליות

ד. הצעת אירוסין, או כמו שאומרים חברינו האמריקאים: פרופואוז.

חייב להגיד שלאחרונה סרטים אמריקאים משפיעים יותר על החשיבה שלי מההיגיון, ואין דבר יותר מרגש מבחור ששולף לפתע טבעת (טוב, אם מתחשבים בסף ריגוש, אז אולי אם יש לבחורה סרטן זה יעזור). אבל לפעמים אני חושבת על זה בכנות, על בחור שכורע על ברך ובחורות מופתעות וזה נשמע לי כלכך מטופש.

נגיד בחור משקיע ומוציא טבעת והכל במקום כזה מושקע ומיוחד, שעלה כנראה מספיק, ואת.. לא רוצה. כי זה חתונה וזה מחייב ולכל החיים. בערך. בכל אופן זה דורש עוד מחשבה אחרי "וואי, איזה יופי". שלא לדבר על הצעת נישואין לפני מלא אנשים או בטלוויזיה. פדיחות אם תגידי לא. לא חבל על המסעדה? והטבעת? והוא יחזיר אותה לחנות או ישמור לפעם/בחורה הבאה?

אני או הסביבה שלי עדיין לא בגיל של חתונה, ועוד אין לי אף חבר נשוי אז אני עוד לא יכולה להגיד אם כל הסיפור הזה של ההצעות באמת קורה בישראל או רק בטלוויזיה, אז יכול להיות שאני טועה ומלא אנשים מציעים אחד לשני כל הזמן. אבל נשמע לי הרבה יותר הגיוני ואחראי כלפי החיים והחיים של הילדים הבדיונים שלכם, להגיע למסקנות האלו ברגעים פחות מרגשים ומלבבים, ולכל הזוגות יש מספיק רגעים לא פוטוגנים כאלו לבחור מהם. נראה לי הרבה יותר נכון לדבר על זה, אפילו לזרוק לפני שנרדמים "יאללה, בוא נתחתן" מאשר הצעות מוגזמות.

אבל כמו שאמרתי, אני בת 21, לא בזוגיות ואולי כשאני אגדל ואזדקן- אני אבין.

אבל בכלליות, גם חתונה נשמע לי דבר די מטופש.

אגב לא בזוגיות, בקרוב אסף ואני לא ביחד כבר שנה. או: אין לנו שנה ביחד.

(לפדאנטים: אנחנו סופרים מהתאריך העברי. מפורים לפורים. הכרנו, נפרדנו. ובהצעה שלו: אולי נחזור? נעשה שנה כן שנה לא?)

זה די מצחיק, לחגוג את זה. אם זה כולל מתנות, אז בכלל. נגיד כאלו סימבוליות, שמסמלות את זה שנפרדנו. למשל קונדומים?

כן, אנחנו הזוג הפרוד הכי טוב בעולם. אבל שוב, אני צעירה. מה אני כבר יודעת.