בבקרים מצוין ובלילות דכאון.

אני מקטלגת כמה דברים מחדש ופתאום מצאתי את זה. פתאום בתוך השגרה המדוכדכת שאני נמצאת בה לאחרונה (אני קוראת לזה חפש"ש) מצאתי את זה וקיבלתי השראה. ועוד לחשוב שהאופטימיות הזאת, של שישי אחרה"צ, הקלילות שבה זה נכתב, גם על דברים כבדים, היא לא אחרת מאשר אני- זה מרגיע. מזכיר שהחיים עובדים על פי תקופות. אמנם עכשיו זה לא ניעור שמיכה או לשנות מצעים אלא לעבור דירה (לא במטאפורה), זה עדיין תקופה. אני אקום על הרגליים. אני אסתדר. אולי אני אחזור לכתוב טוב. יהיה בסדר.

וגם אני מגשימה חלומות ונפטרת משיער הגוף. כשהראיתי לקוסמטיקאית הקבועה שלי את הרגליים היא שמחה נורא וחיבקה אותי: לא היה מישהי שיותר הייתי מאחלת לה את זה מאשר לך!

-היי, אני לא עד כדי כך שעירה

-לא, מה פתאום. אבל לך זה הכי כואב.

ואז היא טיפלה בי בפנים (טיפלה=סחטה, שחטה), וכאב לי כלכך.

-רואה, אלוהים מצא דרך שתחזרי אליי בכל מקרה

-עכשיו רק צריך להמציא אינפרא שתפטר מהשחורים לצמיתות