(לMichelle, שטענה ששתקתי)

'אני בירושלים ויש מלא אנשים שעוסקים בהקפות ושמחת התורה. הייתי רוצה להצטרף (הם נראים שמחים) אבל מרגיש לי שזו חגיגה גברית..'

'ובכן, היו זמנים בהם נשים ראו את בעליהן שמחים, ובכך שמחו הן בעצמן שמחה גדולה ואמיתית. נראה, עכ"פ, שחלפו ימים אלה'

'כנראה בצדק. מקווה שאתה לא חוטא בנוסטלגיה'

'חוטא יותר ממה שהיה נדמה לך...'

'לגבי ההקשר- אז נראה לי שזה לא משהו לחוות רגש אך ורק דרך מישהו אחר. או שלאישה חייב להיות בעל כדי לשמוח דרכו. לגבי המשפט בכלליות- נוסטלגיה היא אכן מתוקה ומנוונת. והכי גרוע- אף משרד בריאות לא הזהיר לגביה עדיין, אז אנשים לא מבינים שהיא מסוכנת'

'הי,בוקר אור(יורד משמירה). אולי כשמחה יחידאית זה לא משהו,אך כעוד נדבך של שמחה,איני מוצא בזה פסול.לגבי נוסטלגיה,טענתך גדולה משלי,ועייני קהלת(ז,י), אך עם זאת עתים ואני נוטה למצוא בה מפלט וראי קונטרה להווה'

'מכיר את ג'ף באקלי?'

'בוודאי'

'הלא הוא קהלת ששר לבחורה את סיפור חייו המיואש? בעיני הם תמיד היו דומים. החורף הזה מבלבל, מעציב ומשמח, מן הקלה שאפשר לסעור..'

'הי, ערב טוב. בין קהלת לגף ישנה תהום, אך גם גשר קצר מאוד המאפשר לעבור בקלות מצד לצד. גף סיים את חייו בקפיצה לנהר בגיל 30. ואילו קהלת לימד, איזן, חקר יותר מכל אשר היה לפניו. דברים כט, כותב אלוהים. הינני נותן לפניך את החיים והטוב, את המוות והקללה... אנו נאלצים לבחור. הבעיה, כך אני חש אצלי, מתחילה שהבחירה בטוב מרגישה מזויפת, והבחירה ברע, ביאוש, בשכול, היא הכנה והבלתי מתפשרת כלפי המציאות האוביקטיבית.'

'יש עצב בלב האדם, תמיד יש איזשהו עצב, שהעולם לפעמים מעורר. יש אנשים שיש להם יותר מאגרי עצב, או שהתהומות שלהם יותר עמוקים, או שהראייה שלהם את המציאות חדה מידי, להם. בכל אופן הם מזכירים לי אחד את השני בהבנה העצובה הזאת על העולם, ג'ף באקלי שר על בחורה שעוזבת אותו, אבל המוזיקה והקול העגום שלו אומרים: מה הטעם, הכל הבל הבלים. קהלת כנראה בחר בחיים של עשייה, בתור שלמה המלך או כאחד האדם,  ובאקלי ידידנו ברח עוד ועוד לתוך עצמו עד שאבד. אני האחרונה שלא אתן מספיק קרדיט לבחירה, אבל בדמיון בעיניי (או שמא בבטני?) לא מבוטל. לגבי הייאוש- יפה אמרת..'

'Amen to that'

(ואומרים שאסאמאסים זה תכלית הריקנות)