אני: זה מצחיק איך זה הלך בסוף, שאני הייתי ההומנית ואת הלכת ללמוד משהו אומנותי

אחותי: למה זה מצחיק?

אני: כי ברור שאני האומנותית בבית

אחותי: ממש

אמא: כן, מיכל ממש אומנותית. היא כל הזמן כותבת ספרים (לא בטון ציני)

אני: כן, אני בדיוק עובדת על האוטוביוגרפיה שלי (בטון מאוד ציני)

אחותי: אה כן??

אני: כן

אחותי: על מי?

יום יבוא ואני אצייר את הבית משפט. קשה להסביר במילים, בעיקר כי לא השתמשתי בהם. רק ישבתי שם והסתכלתי על המעורבים בדבר, וזו לא היתה אני. כאילו הלכתי במוזיאון לענייני משפטים ולרגע עצרתי והצצתי בתוך על משפט חי בתוך אקווריום בגלל הרגשת דז'ה וו קלה: שמעתי את הסיפור הזה פעם.. אולי איזה חלום.

4 חודשים פסילה + 3 שנים על תנאי.

יעבור מהר.