"את שומעת?"
"כן."
"התקשרתי עכשיו לבוריס."
"איזה בוריס?"
"איזה באמת? אה כן-המורה שלך."
"אהא."
"בקשר לשיעור המשותף שלנו."
"איזה שיעור משותף?"
"שלנו."
"יש לנו שיעור משותף?"
"כן, שכחתי להודיע לך."
"קרועה. מתי?"
"היום ב18:15"
"אבל... זה השיעור האחרון שלי!"
"שלנו."
"אוח.."
"וחשבתי."
"באמת?"
"אולי נזמין את גראנד?"
"למה, עושים מסיבה?"
"כי יכול להיות שלייט שם עכשיו..."
"מה? לייט? למה שהוא יהיה שם?"
"כי שמעתי בס."
"אז זה בטח שלמה."
"אוו שזה לייט."
"אבל זה השעה של שלמה, אז זה שלמה."
"או שזה לייט"
"אבל שלמה לפני!!! לייט, אחרי. זה שלמה."
"או שזה לייט!! רגע, את מי הוא אוהב יותר?"
"מה אני יודעת? את שלמה? אולי לייט. הוא מת על שניהם."
"אבל את מי יותר?"
"הוא נורא אוהב את שלמה..."
"אהא! אז זה לייט!"
"??"
"כי שאלתי 'רגע, אני מפריעה?' והוא ענה 'לא לא, מה פתאום'. משמע הוא לא אהב את מי שהוא איתו עכשיו! ואם הוא אוהב את שלמה, אז זה בטח לייט!!"
"מי אמר שהוא אוהב יותר את שלמה?! הוא מדבר על לייט רוב הזמן. וחוץ מזה-שלמה לפני. ע-כשיו, זו השעה של שלמה."
"מאיפה את יודעת?!"
"כי יש שלושה בסיסטים! שלמה, לייט ואת. שלמה לפני, לייט אחרי ואיתך אני מדברת עכשיו בטלפון."
"זה חייב להיות אחד משניהם כי הם בנים והוא אמר 'תפסיק' ולא 'תפסיקי'."
"סנוו!"
"מה?"
"זה בטוח לא את!"
"למה לא?!"
"כי את התקשרת!!"
"אוי, נכון..."

שתבינו עם מי אני מתחברת,

עננה.

נ.ב. זה היה שלמה.