יום שלישי:

# אני חושבת שבא לי להכין עוגה

יום רביעי:

# אני מחליטה שבא לי להכין עוגה

# אני הולכת וקונה חומרים כלליים לעוגה (קמח, סוכר, קקאו) למקרה של קרייבינג אפייה באמצע הלילה

יום חמישי:

# אני מחפשת באינטרנט מתכון פשוט לעוגה

# אני מוצאת מתכון שנשמע טוב באינטרנט (תראו, מתכון מדבר!)

# אני קוראת מתכונים לעוד כל מיני עוגות רק כדי להיות בטוחה

# אני חוזרת לעוגה הראשונה! אבל שומרת את השאר במועדפים

יום שישי:

# אני יורדת לעבר המכולת לקנות חומרים ספציפיים לעוגה (חמאה, שוקולד מריר, שמנת מתוקה)

# מאיה מתקשרת ומזכירה שהיא באה היום. אנחנו מחליטות להכין לזניה

# אני יורדת לשוק לקנות עוד דברים שצריכים להיות בבית (ירקות, נייר טואלט)

# אני הולכת לאיבוד בגלל המנהג החיפאי העתיק להפנות אותך לדרך המסובכת יותר שתביא אותך אל המטרה

# אני נזכרת שירקות זה דבר זול להחריד ובריא להפליא ומחליטה לאכול את זה יותר בחיי

# אני שוכחת כל דבר שחשבתי בימים האחרונים כשאני עולה בחזרה לכיוון הדירה (note: לא לבנות ערים על הרים!)

# אני עוברת ליד המכולת ונזכרת בעוד דברים שצריך לסופ"ש ולעוגה (חלב, ביצים, עלי לזניה) וכמובן נכנסת לקנות

# מאיה באה, מקללת את כוח המשיכה ומתחילה להכין את הלזניה

# אנחנו מחפשות תבנית ולא מוצאות. טלפון לשותף מבהיר לי שאין חיה כזאת בביתנו.

# אני נזכרת שהמכולת פתוחה עד 12 בלילה גם בשישי-שבת (הידד לערים מעורבות באשר הן! ירושלים, מאחוריך) והולכת לקנות תבניות חד"פיות. מאיה חושבת שזה הזדמנות מצוינת לקנות עוד קוטג'

# אני מנסה לחשוב מה להגיד למוכר כדי לא להתפדח שבאתי 3 פעמים באותו היום, ונושמת לרווחה כשמישהו אחר עומד בקופה

# אני מתלבטת איזה גודל של תבנית לקנות מכל הגדלים (2 גדולות ואחת קטנה יותר). אתם אולי תצחקו, אבל זו היתה ההחלטה הטובה ביותר לאותו היום.

# מאיה מתקשרת לשאול איך מדליקים את התנור. אני אומרת לה שעוד לא השתמשתי בו, אז שפשוט תנסה. אם היא לא תצליח אני אסדר את זה

# אני לא מצליחה. מסמסת לשותף 'איך מדליקים את התנור' ונענית ב"לא מדליקים. יש טוסטר'

# אני תוהה למה הוא לא טרח להזכיר את העובדה שאין תנור בשלב מוקדם יותר ביום, נגיד כשאמרתי "אני מכינה היום עוגה ולזניה"

# אני ומאיה מכינות לזניה בטוסטר אובן. ההחלטה לקנות תבנית קטנה מתגלה כמצוינת. (אבל למה רק אחת?)

# עם כמה טעויות בדרך (לא לשים רוטב עגבניות מתחת לשכבה התחתונה ומעל השכבה העליונה, אך לצפות אותה בגבינ"צ בכל אופן) הלזניה יוצאת סבירה למדי

# אני ומאיה נחות אחרי בליסה רצינית מול פרקים 12 ו13 של GLEE (איך עוד לא כתבתי עליה?). העוגה תשמר לזמנים אחרים כנראה

יום שבת:

# אני מלווה את מאיה לתחנת מוניות ומנסה למלא את המשך היום בתוכניות.

# אני מחליטה להכין עוגה נכנסת למכולת הקרובה לקנות תבניות קטנות

# אני מתלבטת אם כדאי לקנות  במקום שמוכר את אותן התבניות ב3.5 שקל במקום ב2 (זה גידול של 150%!)

# אני קונה את התבניות ומחישה צעדיי לכיוון הבית בהתרגשות: עוד כמה שעות תהיה עוגה חמה וטעימה על השיש במטבח

# טוב, אני רק אראה פרק של "איך פגשתי את אמא"

# אני נכנסת למתכון ועוברת עליו שוב

# רגע יש לי מיקסר?

# אני מפשפשת בכל ארונות המטבח ולא מוצאת מערבל אחד לישועה. במגירה נשכחת אני מוצאת ידיות מיקסר

# אני מסמסת לשותף אם יש לנו מיקסר והוא עונה בשלילה

# יופי, תתכונני שלושה ימים מראש, תלכי לקנות מצרכים ב5 נאגלות לפחות, תקבעי זמן בלו"ז אבל לא תבדקי אם יש לך דברים זניחים כמו מיקסר או תנור. ממש נהדר.

# אני מתיישבת לראות עוד פרק של "איך פגשתי את אמא" בשביל לחשוב

# אני מגגלת "עוגה בחושה ופשוטה" וסוגרת כל מה שקשור לערבול או למצרכים נדירים כמו "אבקת סודה"

# אני תוהה מה ההבדל בין קמח תופח לקמח רגיל עם אבקת אפייה ולמה אנשים בוחרים להשאר פרימיטיביים לעומת הטכנולוגיה

# אני מוצאת את המתכון הפשוט בעולם כנראה וממש לא נלהבת לעשות אותו

# אני מערבבת את כל החומרים היבשים בסיר וכל החומרים הרטובים בקופסת פלסטיק מרובעת

# אני שופכת את הרטובים ליבשים ומבינה שהסיר הזה קטן מידי בשביל העוגה הזאת

# אני מערבבת בעדינות ותוהה עד כמה זה חשוב שיעלמו -כל- הגושים

# אני שופכת את הבלילה לתבנית אותה שימנתי היטב עם חמאה

# אני נושמת עמוק ואוזרת אומץ לקראת השלב הבא. הטוסטר אובן אומנם רק צעד מאחורי, אבל יש לי מזל רע עם תבניות חד פעמיות, נוזלים וכוח המשיכה, שילוב של השלושה הוא מבעית. אני מרימה את התבנית בעדינות ומנסה להכניס אותה לטוסטר-אובן

# התבנית מתחילה להתקפל ואני צורחת ומחזירה אותה לשיש. בשלב זה היא איבדה כל צורה ונסיון חוזר להכניס אותה לטוסטר יסתיים בנקיונות מיותרים מצידי

# אני מעבירה את הבלילה בנית השניה שקניתי, שבמצב יותר טוב מהראשונה. אני מגייסת כל טיפה של אינטואציה נשית שיש לי ומכניסה את התבנית לטוסטר אובן

# אני צורחת בשמחה!

# אני תוהה אם שימנתי את התבנית השניה

# העוגה נאפית. אני מעסיקה את עצמי חצי שעה

# עוברת חצי שעה. העוגה עוד נוזלית למדי

# השותף חוזר מהעבודה. אני בודקת את העוגה. יש ריח קל של שרוף, אבל העוגה עוד נוזלית

# אני קולטת שבחלק הפנימי של הטוסטר חם יותר, וחצי מהעוגה מוכנה

# אני מוצאת בזהירות את התבנית מהטוסטר ומתחילה לסובב אותה

# אני נכווית באצבע השמאלית שלי ומקללת את כל שושלת האבות הידועה לי

# אני מסובבת את העוגה ומגלה שצד אחד שלה יותר נמוך מהצד השני.

# אני שוטפת את האצבע ובוכה על מר גורלי

# אני מכבה את התנור והולכת להכין לעצמי קפה

# העוגה מוכנה! אני מוציאה אותה לשיש וחותכת

# רגע, לא רציתי להכין ציפוי?

# אני הולכת לשבת במרפסת עם קפה ועוגה שיצאה די בסדר בסך הכל

# אני רצה למטבח ומכינה לעצמי קרח בשקית, להקל על הכאב וזה

# עם קפה, עוגה ושקית קרח אני נחה סוף סוף.

# מעניין אם נשאר עוד מהלזניה..

בעניין ענת קם: אני כמובן מוטרדת ודואגת, אבל רועי צ'יקי ארד ניסח את זה לא רע בכלל.

ואנדקדוטה בנושא:

כשגיליתי שענת קם למדה בתיכון היוקרתי 'ליד ה-' (זה לא איפול, ככה קוראים לו, התיכון שליד האוניברסיטה) נזכרתי ששתי בנות גרעין שלי למדו שם. בהתחלה פרסמו שהיא בת 22 וסימסתי לאחת מהן אם היא למדה איתה בשכבה. היא ענתה לי והוסיפה 'מאיפה את מכירה אותה?'

'את צוחקת? היא מפורסמת עכשיו'

'למה? בגלל הסיפור של במה חדשה?'

מוזר. הרכילות עוברת הכי מהר כשמדובר במישהו שלמד איתך בביה"ס (גם אם לא הכרת אותו בכלל). הרמתי טלפון והסברתי לה את הפרשה בראשי פרקים: חיסולים, הדלפה, מעצר בית וכו'.

"אה באמת? וואי, איזה קטע. אבל זה כלום, לא תאמיני מה קרה לה בי"ב. היא כתבה איזה סיפור בבמה חדשה על בחורה מהשכבה שלה, איך היא נהיית האחות התאומה שלה ורוצחת אותה, וכולם היו בשוק ועשו עליה חרם!"