עליתי לאוטובוס כמעט בוכה מרוב עצבים ולחץ (היום המראיין עבודה אמר לי: את בחורה איכותית זו עבודה מחורבנת, ובגלל זה כנראה לא התקבלתי), והבחור שישב מולי (אני אוהבת לשבת במרובעים עם הגב לכיוון הנסיעה) הניד אלי בראשו. אנחנו מכירים? לא. אה, סבבה.

הוא אכל את אחד הביסקוויטים האלו שעטופים בניילון כל אחד, ופתח את התיק והוציא אחד גם בשבילי, וחזר לקרוא איזה ספר. ניסיתי לקרוא את התקציר תוך כדי והאבחנה הראשונה היתה שהוא כנראה מפגר (הספר, לא הבחור), אבל לא רציתי לשער השערות על סמך הצצות חטופות, אז לקחתי ממנו את הספר (הוא בדיוק קיבל שיחת טלפון, שנמשכה רוב הנסיעה) והוא באמת היה אידיוטי למדי.

כמובן שלא החלפנו עוד מילה (אולי מבטים, ואולי רק אני) ואז הוא התקפל וקרץ לי וירד מהאוטובוס.

אנשים מוזרים יש בעיר הזאת.