אוי אוי איתך, הרי מההתחלה ידעתי שאני אתאהב בך. כן, בהתחלה מנגנון הפסילות הראשוני שלי (זה שתמיד מפחיד אותי, מרגישה כמו רווקה מזדקנת שמחייכת לגבר מחפשת טבעת על האצבע) ניפה אותך, או יותר נכון, האמנתי שהמנגנון שלך פסל אותי (מכנסיים, משקפיים, מחשוף קל).

אבל העיניים שלך היו תלויות בי כמה שניות יותר מעובר אורח, ואפילו יותר מיותר מזה. הרי תפסתי אותך מסתכל, בוחן אותי. כאילו רצית שאדע. או שלא התביישת שאדע. או שאתה לא היית מודע.

והרי ידעתי, גם ככה יש לי חולשה לבחורים כמוך. לא עושים כמוכם במגזר החילוני משום מה, ואם כן אז הם באים תפוסים. וגם לפני ששאלתי ניחשתי אותך, הרי כולך כלכך עדין, ארוך ודק, תנועות הססניות, עיניים מעוגלות וגדולות וחולמות. אלו שקלטתי פעם בוהות לי בחזה המאוד ממוצע שלי, דווקא דרך החולצה הסגורה למדי, וגיכחתי לעצמי. סימנתי לעצמי שמעולם לא בחנו אותי (חשקו בי? מותר?) בצורה חמודה כל כך.

והרי בחורים כמוך, הם מלכוד 22. אין לבחורה כמוני מה לעשות איתם. רק להתאהב ולשמור בקופסה עמוק בארון. זה התאהבויות שלא טובות לאף אחד מאיתנו, שמאוד מאמינים באורח חייהם, אבל דווקא שמתי לב שאתה בוחר להתקרב, ולדבר ולשאול, אז זרמתי. לפעמים צריך להיות רק נחמדים ואני מתבלבלת. וצחקתי לעצמי שהנה מקרה קלאסי של רומנטיקה אירונית, אבל משום מה כמה שאני מפשיטה אותך (בלי לגעת, כמובן) אני לא מוצאת מחסום. אתה שכן, ומבין, ולא כוחני, ולא מאמין באמונה עיוורת, ולא שונא, ו..שמאלני?? הו אלוהים, מה נהיה?

אבל כנראה שזו עוד אחת מההתאהבויות בהקיץ, אחת מרבבות שאני שוקעת בהן ביום. אתה בטח סתם נחמד, וגם שומר נגיעה, והעיניים הגדולות שלך חולמות מבלי להרהר יותר מידי במה. אולי אתה כמוני, רק מבלי להביא 3 בחורים שונים ב3 שבועות לאותו הדירה.

אתמול הבנתי, אני מעדיפה להתאהב מלאהוב. ואולי עדיף ככה. אתה אחד מני חלומות רבים, וטוב שיש כיפה כדי להזכיר לי איפה נגמרים השמיים ומתחיל העולם.

עריכה: והיום הוא אמר לי איזה משפט על החברה שלו, במן אגביות לא אגבית שבה מזכירים את הבן זוג כדי להבהיר, והלב השבור שלי נסדק עוד מעט. רואים? באמת ההתאהבות לבדה מספיקה.