לפני כמה חודשים, אבא שלי ואני החלטנו לעשות מהפכה. בדיוק הייתי בתקופה הזאת בחיי שלא גרתי כלכך בקומונה, לצבא לא היה אכפת איפה אני, והשן שלי היתה עקורה. אחרי 4 שנים של 'לבקר בסופי שבוע וואנס אין א וויל' חזרתי לגור אצל ההורים 24/7, ולבחורה במעמדי זה היה מאוד מוזר.

אני מכניסה מאוד בקלות אנשים לחיי, והרבה מאוד אנשים מכירים את הנפש שלי מקרוב. אבל מעט מאוד, אני יכולה לספור, ביקרו אצלי בחדר בבית.

יש לזה כמה סיבות. הראשון הוא שהוא תמיד מבולגן. לא ברמה הלא ממש מסודרת, אני מדברת על ערימות של בגדים, ספרים וצלחות שעוברים בין רהיטי החדר לפי הצורך. והסיבה השניה גם קשורה לראשונה- אני לא ממש מרגישה קשר לחדר הזה. אנשים אוהבים להתעסק בחדר שלהם ולהתאים אותו אליהם, אני פשוט חיה שם, מחסן של מה שהייתי ב12 שנה האחרונות. הוא קטן, עמוס, לא משרת את הצרכים שלי (אני ישנה שם נורא), ונורא אין לי כוח להתעסק בזה.

אז לפני כמה חודשים, בדיוק עקרו לי 4 שיני בינה, הסתובבתי בבית בוכיה ומרובעת, אבא החליט לעשות מעשה ולקח אותי למקום שאבות תמיד לוקחים את הבנות שלהם כשהן זקוקות שיוציאו אותן מהבית: איקאה. חזרנו משם עם מה שישנה את חיי: כוורת. הרי מה היתה הפעם האחרונה שהשולחן שלי השתתף באופן פעיל בחדר? כשהעפנו אותו מצאתי כל מיני דפים ומכתבים מהביה"ס מי"ב. העפנו את השולחן והכוורת נכנסה לה, מסמלת עידן חדש של ייעול ומהפכה.

(חודשיים אח"כ ארזתי את חפציי היותר טובים ועברתי לחיפה, אבל נו, אתם מבינים)

אני מספרת לכם את כל זה כי שבוע שעבר בהיתי בכוורת שלי והבנתי שיש לי המון ספרים. 4-5 תאים בכוורת שלי רק מכילים ספרים. התרגשתי - בכל זאת, איזה נכס נפלא לאדם- אבל האמת המצערת היא שאת רובם בכלל לא קראתי. חלקם שכבו בתיק שלי כמה שבועות ובחלקם בכלל לא נגעתי. נזכרתי שאני קצת לא אוהבת את שבוע הספר כי תמיד ספרים שאני קונה לא מרגשים אותי כמו ספרים שאני משאילה, ואז הם שוכבים בבית ומזכירים לי את חוסר קריאתם. אני בכלליות יותר מחבבת ספריות. בכל מקרה, החלטתי שלרגל שבוע הספר, הגיע הזמן לעשות פרויקט נחמד, להבין איך הגיעו כל הספרים שלי לשם, ולמה עוד לא התחלתי לקרוא אותם.

לא נגעתי

העולם קצת אחרכך/ אמיר גוטרפוינד- קניתי בחנות ספרים פגומים בשרון, השמועה מספרת שחסרים כמה דפים בהתחלה.

שיחות עם סופרים- ניצן מצא איפשהו והחליט שאני אוהב את זה.

הנזיר שמכר את הפרארי שלו/ רובין ס. שארמה- הסתובב לנו בבית איזו תקופה, עד שהחלטתי לנכס אותו לעצמי. אבל עוד לא החלטתי לפתוח אותו.

נער החידות ממומביי/ ויקאס סווארופ- כנ"ל, רק שעד שאני לא אקרא אותו אני גם לא אראה את הסרט

מלכוד 22/ ירוסלב האשק- השאלתי מאסף בתחילת הפרק משימה ועוד לא הייתי באבט"ש שיכריח אותי לקרוא אותו.

הדוד טונגסטן/ אוליבר סאקס- קיבלתי מתנה ליום הולדת האחרון

סיפור על אהבה וחושך- השאלתי מדור לפני שנה כי קראתי קופסא שחורה והייתי חייבת לקרוא עוד עמוס עוז. נו.

מעשה משעמם/ צ'כוב- מצאתי אצל דור לפני כמה שנים וחשבתי שהוא בטח יהיה נחמד. 

היום שאחרי המשבר- בחור דתי הביא לי בתחנה מרכזית, החלטתי לקרוא כדי לגלות באיזה קטסטרופות משתמשים היום כדי להחזיר אנשים בתשובה

מסביב לעולם ב80 יום/ ז'ול ורן- נו, זה ספר שצריך להיות בחדר,לא? לזכותי ייאמר שביסודי קראתי מלא ספרים של ז'ול ורן, ואהבתי נורא. אחכ הפסקתי לקרוא ספרים בכלל לכמה שנים, אבל נו.

סוזנה הבוכיה/ אלונה קמחי- קניתי בחנות יד שניה בשכונה לפני כמה חודשים, אבל עוד לא סיימתי את כמעין המתגבר.

בדרכים/ ג'ק קרואק- כנ"ל. קניתי השבוע אבל.

הקולנוע כהיסטוריה/ שלמה זנד- קיבלתי מדור בש"ש, הוא חשב שזה יעניין אותי.

כוחו של הרגע הזה/ אקהרט טול- קיבלתי מדור השנה כי הוא חשב שזה יעניין אותי. מעניין.

שתיקה/ יהושוע סובול- נקנה ביריד ספרים פגומים  לפני שנה. הוא אמור להיות טוב.

 וידוייו של ג'וזף בייס/ דן ג'ייקובסון- אין לי מושג מאיפה הספר הזה הגיע.

כל אלו ספרים שלא פתחתי אפילו. אבל רשימת הספרים שלא קראתי גדולה אף יותר, כי את רוב הספרים אני כן מנסה ומתיאשת. להלן:

האדם מחפש משמעות/ויקטור פרנקל- לקחתי מהספריה בי"א כדי להבין את השואה טוב יותר. בניתי בעזרתו תערוכה של יום השואה. נשפך עליו חצי בקבוק של גואש אדום, למרבית האירוניה. בספריה לא רצו אותו בחזרה, אבל מכרו לי אותו ב20 שקל. הגעתי עד האמצע לדעתי.

,קן הקוקיה/ קן קיזי- מתנה ליומולדת האחרון

ההרצאה האחרונה/רנדי פאוש- מתנה ליומולדת שעבר. לא יודעת למה עוד לא סיימתי אותו, אבל אני יכולה לפתוח תמיד ולהמשיך לקרוא.

מות איואן איליץ', שלושה סיפורים קצרים מאת טולסטוי- קראתי רק את מותו של.

מר ורטיגו/ פול אוסטר- קראתי חצי והתייאשתי. עוד לא סיימתי פול אוסטר, לא מצליחה להתחבר אליו. מבין שורשי המחלוקת הגדולים ביני לבין מאיה.

זן ואמנות אחזקת האופנוע/ רוברט מ. פירסיג- קניתי בשבוע הספר בי"א מתוך המחשבה שזה ספר שצריך שיהיה בבית. פשוט עוד לא הצלחתי לעבור את הפרקים הראשונים.

הרוח שורקת בעגורנים/ לידיה ז'ורז'- נתקלתי בו באחד משיטוטי בסטימצקי והתאהבתי בו קשות. אחד התקצירים המרתקים שנתקלתי בהם, עם ההקדשה היפה ביותר שקראתי ("לאיש שכתב על הקיר ברחוב 34 'בוא והבא איתך את הכוכבים'"). אח"כ אבדו עקבותיו וחיפשתי אותו חצי שנה. אפילו קניתי במחיר מלא. אבל לא הצלחתי לקרוא אותו. זה סופם של ההתאהבויות הקשות בעצם.

מחברת המילים הקשות/ שלומית אברמסון- כנ"ל, אבל עם פחות חיפושים. הגעתי עד האמצע והבנתי שיותר טוב לא יצא מזה.

היהודי האחרון/ יורם קניוק- גם ספר שהתאהבתי בו השנה וחיפשתי הרבה מאוד זמן. קיבלתי ליומולדת מבן גרעין. זה כנראה ספר מצוין אבל קשה מידי בשבילי בתקופה הזאת בחיי.

שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד/ סטיבן קובי- מצאתי אותו לא מזמן ונזכרתי שהשאלתי אותו מהספריה בתיכון. למה השאלתי אותו או למה הוא עדיין אצלי אלו שתי שאלות מרתקות.

תנ"ך עכשיו/ מאיר שלו- אחרי שקראתי את 'ראשית' הייתי חייבת להשיג אותו. הוא בטח מעולה, אני אסיים אותו יום אחד.

התנ"ך- כנ"ל נראה לי.

ימיו ולילותיו של הדודה אווה/ אמנון דנקנר- התחלתי, וספר אחר סחף אותי.

קרוב להפליא ורועש להחריד/ ג'ונתן סרן פויר- הסיפור של הספר הזה הוא די עגום. השאלתי אותו מיונתן כמה ימים לפני שהתגייסתי, דווקא ספר טוב, ואז קרה הלא יאומן והתגייסתי. בין כל התיקים והציוד החדש איבדתי אותו והקריאה פסקה. במשך 3 שנים הצלחתי להתחמק באלגנטיות מיונתן מלענות על השאלה- תגידי, מה עם הספר הזה שהשאלתי לך. מצאתי אותו לפני כמה חודשים במרתף והתרגשתי מאוד. אבל שנתיים וחצי הפסקה זה הרבה מאוד זמן כדי לחזור לספר, ומצד שני גם אני לא יכולה לקרוא אותו מההתחלה בגלל תחושת הדז'ה וו הקשה. חבל. יונתן, אם אתה קורא את זה, שתדע שהוא פה ותבוא לקחת.

האי של ארתורו/ אלזה מורנטה- לא סיימתי אבל נבחנתי עליו בי"ב. ספר טוב, תקראו

פה ושם בארץ ישראל/ עמוס עוז- עמוס עוז מטייל בשנות ה80 בנקודות שונות בארץ, בוחן התחלה של תהליכים שהיום הם כמעט מצמררים. ספר מצוין, פעם בכמה זמן פותחת וקוראת עוד פרק. כדאי להזדרז עם זה כי הוא לא שלי לצערי.

לגדול ולכתוב בארץ ישראל/ חנוך ברטוב- אוסף רשומות של הכותב הנפלא הזה. קניתי ביריד ספרים פגומים, ומידי פעם מדפדפת וקוראת. לדעתי השנה הוא קיבל פרס ישראל והבנתי שהוא היה ממש חזק בשנות ה80-90 (ברמת דויד גרוסמן). באמת סופר מצוין, חבל שהוא לא כותב יותר.

ספרים שברשותי ואפילו קראתי:

משאלה אחת ימינה/ אשכול נבו, התפסן בשדה השיפון/ ג'יי די סאלינג'ר, המדריך לטרמפיסט בגלקסיה/ דאגלס אדאמס, ראשית-פעמים ראשונות בתנ"ך/שלו, פרקים נבחרים בהיסטוריה של אסונות/ מרישה פסל, צלליות- אוסף סיפורים קצרים על שגעון, סערת נפש/ יורם יובל, אניהו/ אתגר קרת, מלך החומוס ומלכת האמבטיה/ אילן הייטנר, המדריך השלם לגברים אמיתיים/ דייב בארי.

(שזה ברובם לא הספרים שהשפיעו עלי בחיי אבל מילא)

ספרים שאני זוכרת שיש לי אבל משום מה הם לא ברשותי:

שואה שלנו/ אמיר גוטפרוינד, שתהיי לי הסכין/ דויד גרוסמן, אמנות האהבה/ אריך פרום, געגועי לקיסינג'ר/ אתגר קרת, מישהו לרוץ איתו/ דויד גרוסמן ועוד רבים וטובים שהושאלו ואבדו אי שם.

(כמובן שיש גם תא שלם לספרי שירים, אבל זה בכלל חוקיות אחרת, אולי בפוסט הבא)

מי יתן והשנה הזאת תהיה קריאה יותר מהקודמת, ואולי אני גם אגמור את כמעיין המתגבר (מסתמן להיות: הספר שקראתי בכל תקופת שהותי בחיפה).