רוב הזמן אני איתך. בכל קשר אחר לא הייתי נותנת לזה לקרות, להתנתק לגמרי מהעולם, אבל בהתחשב בנסיבות קשה לבחור אחרת. ושאני איתך אני איתך. ואני מרגישה שאני הכי טובה שאני יכולה להיות. אתה אוהב אותי ואני חושבת: תכלס, יש למה. כי לידך אני כל מה שאני רוצה להיות. אני פשוט מצליחה. 

ניגנת לי שיר של רדיוהד על הפסנתר ורק רציתי לבכות מאושר. אתה מצליח להיות, בענווה רבה יש לומר, כל מה שייחלתי אליו בכל מיני רגעים ואז התבגרתי והבנתי שבטח לא. ואז אתה מנגן לי רדיוהד, עם המשמעות של לנגן רדיוהד בשבילך, עם המשמעות של להראות לבנאדם דבר כלכך אישי, כמו לגעת בעצב חי. להקדיש לו את זה. ומה זה אומר בשבילי, שמישהו מבין ככה. וזה שאנחנו מבינים. רק רציתי לבכות.

ועוד שבועיים תטוס ואני אשאר לבד. מצד אחד אני רגילה להיות לבד, מחשבות לפני השינה, שעמום, מילים קשות קשות שממאירות בי, לנסוע באוטובוס ולהתפעם מהעולם. באמת אני רגילה ואוהבת. מצד שני אחרי שבועיים כאלו.. לא יודעת. לא יודעת מה יהיה.