אלו מהימים שגורמים לך לתהות מה שמרת, אם בכלל, ליום גשום.

אתמול אמרתי לאבא שאני רוצה לשנות את החדר, כי הוא מעאפן, ונגיד לשים תמונה בחדר. נגיד יש את התמונה הזאת של הפועלי בניין שיושבים על פיגום ואוכלים? היא אדירה בכל אופן.

אז הוא העיר אותי היום בבוקר, ויאללה, תקשיבי, הולכים לנתניה.

לקחתי מצלמה ("נו, מה, נתניה בגשם, לא חבל?!") וביקרנו בכמה חנויות ממסגרות. שתיים, אחת מעאפנה, והשניה ענקית ומלאה תמונות וציורים ומסגרות לכל עת ורגע.

אבל לא מצאתי בה משהו מיוחד, ביקרנו גם בכלי זמר ("כזאת גיטרה יש לך?" "לא, אבא, זה מנדולינה"), ועשינו קניות לסופשבוע (וקניתי טישו בקופסא חמודה כזו עם חמניות. כי אין דבר יותר מעודד נזלת מחמניות), והיה נחמד.

ובכלל, היום היה מהימים הגשומים הכיפים האלו, כי לא היה לי קר ובקושי נרטבתי. אני חושבת שהאדוות של גשם על שלולית זה בין הדברים שהכי נחמד לדלג מעליהם בחורף.

ויש 'ללכת על המים' בבית (מסתבר שיש לנו DVD. אמא, ממתי יש לנו כסף?) ואין לי עם מי לראות, והמון אנשים שיש להם יומולדת היום.

וכן, מצברוח יותר טוב מאתמול.

שיחה אתמול, בהשפעת המבחן בהיסטוריה.

מאיה: אז איך הגרמנים החליטו איזה עמים ארים ואיזה לא?

אני: לא יודעת. אני מנחשת שפעם הם פשוט היו המון עמים שדומים, שמתוכם הורכבו הלאומים. נגיד, לא יודעת, ברברים וכאלה.

טלי: מה? הגרמנים היו ברברים? 

מאיה: כן 

טלי: ועוד הם הגדירו את עצמם כיותר טובים מאחרים.. באמת.. 

לאמא יש פלאפון עם מצלמה. זה קצת מעיק.

(עריכה: ללכת על המים סרט מקסים)